10/12/2025
השבוע צוין יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
ואנחנו רוצים להזכיר גם כאן שיש פציעות שלא רואים, אבל מרגישים אותן כל יום.
יש פציעות שמתחבאות בין נשימות, בין לילות ללא שינה, בין רגעים של "בסדר" שמכסים על סערה פנימית. פציעות שאי אפשר לגבש במסמך. שאין להן גבס, תחבושת או צלקת שאפשר להצביע עליה.
הפציעות האלו לפעמים מסתתרות מאחורי בושה, מבוכה, כעס, שתיקה, אשמה ובעיקר, חוסר לגיטימציה.
אבל הן אמיתיות. והן כואבות. והן דורשות מקום, תוקף, אמפתיה ובעיקר הקשבה.
אנחנו נמשיך ללוות את מי שנפצע בגוף ובנפש ואת המעגלים שסביבם, ואת מי שנושא את רסיסי הכאב, האובדן, הבושה, הזרות והשתיקה.
נמשיך לייצר מרחבים שמעניקים לגיטימציה לתחושות, לרגשות ולסיפורים מכל זוויות הטראומה.
נמשיך ללמוד ביחד כי הפציעה השקופה איננה סוף הסיפור. היא חלק ממסע החיים, מסע של התמודדות, אומץ, הבנה, תיקוף, משמעות, שליטה על הנרטיב שלי ובעיקר של צמיחה - כיחידים וכחברה.
ובעיקר, נמשיך להוקיר, כל יום מחדש, לכל הפצועים - בגוף ובנפש ולמעגלים שסביבם. נמשיך לראות באמת, להתעניין באמת, להקשיב באמת, לשאול באמת ולהיות כאן באמת עבורכם ועבורכן.
