27/10/2026
סיפור אמיתי וזה בעצם מהות היותנו עם שאי שני לו
=====================
(משתף מהעמוד של Dana Gefen Doron)
טסה הביתה להצביע. טיסת קונקשן, וושינגטון דיסי - וינה - תל אביב. באמצע הטיסה הראשונה מופעלת מערכת הכריזה, הדיילת האוסטרית שואלת אם יש רופא בטיסה. קמתי לבדוק מה קורה. Thank God, we need you, אומרת לי הדיילת ומושכת אותי קדימה. המטוס כבר מוחשך, טיסת לילה. מלפניי אני קולטת שתי דיילות סוחבות נוסע מעולף בידיים, נוסע נוסף קם לעזור להן. הם מנווטים בקושי במעבר הצר בין יתר הנוסעים ומשכיבים את המעולף על הרצפה בעמדת הדיילות באמצע המטוס. ביני לבין עצמי אני תוהה למה רק נוסע אחד קם לעזור לשתי נשים לסחוב גבר מעולף שכמעט נופל להן מהידיים אבל ניחא, אין זמן להתעכב על המחשבה. מולי מתייצבת אישה נוספת שמציגה את עצמה. I'm a psychiatrist. אני עונה באנגלית שאני רופאת שיקום. אנחנו מחליפות בדיחה באנגלית בינינו שהמטופל יצטרך להסתפק בנו ושחבל שאין פה מומחה ברפואת חירום. הבחור היחיד במטוס שעזר לצוות, אומר לנו שאין לו הכשרה רפואית, אבל הוא מבהיר לנו באנגלית שהוא לרשותנו עד שנגיד לו שאין בו צורך - where do u want me, how can I help? אני מבקשת ממנו שיתמקם לרגלי המטופל ויעזור בהעברת ציוד ההחיאה. אשתו של המטופל לצדו. What's his name? אני שואלת. האישה מתכופפת ועונה לי שם שאין ישראלי ממנו. אתם ישראלים? אני שואלת בעברית. היא עונה לי כן, הייתי חובשת במד״א לפני המון שנים, תשמישי אותי אם צריך. מצדו השני של המעולף, למרגלותיו, הבחור שעוזר לנו אומר, אה וואללה, גם אני ישראלי. ואז מסתכלת עלינו הפסיכיאטרית, גם אני מישראל, היא מוותרת על האנגלית. כולנו נצביע. הדיילות האוסטריות מסתכלות בתדהמה So u r all Israeli? We are so lucky. ונשמעת אנחת הרווחה שישראלים מנהלים את האירוע.
לנוסע שלום. כשהתאושש ביקש לדעת למי אני מצביע לבדוק אם ההשקעה שלי בו שווה.שאלתי אם הוא רוצה סטירה מהרופאה והבהרתי שלא מעניין אותי למי הוא מצביע. האירוע הסתיים.למטופל שלום. הרופאה לא הצליחה להרדם בטיסה. הסתכלתי מסביבי. מטוס מלא אנשים, אבל רק ישראלים קמו לעזור, בלי לדעת שהנעזר ישראלי, בלי לדעת מי הוא בכלל. שתינו קפה ביחד בוינה והמשכנו כחברים חדשים לתל אביב. עולים למטוס השני, כולם ישראלים,כן-ישראליות במלואה, עם של ניגודיות וכמו תמיד מיוחד
