26/10/2025
מדינת ישראל הובסה,
אך עם ישראל ניצח!
בליל של תחושות שמחה וכאב עטף את כולנו כשנודעה עסקת החטופים.
זה בא בהפתעה, זה הרים ענן אבק סמיך, זה נמשך בעוד חיילים הרוגים, במסעות בכירים אמריקניים ופקקי תנועה יומיומיים, בבסיסים אמריקניים שמוקמים לפתע בארצנו - ובקיצור, קרה כאן פיצוץ גדול שהרים ענן אבק סמיך שאיננו מסוגלים בדיוק לראות דרכו ולהבין מה קורה.
אך ככל שחולף הזמן והאבק מתחיל לשקוע, הולכת ומתבהרת התמונה.
אתחיל מהסוף.
החדשות הרעות הן שמדינת ישראל הובסה,
החדשות הטובות הן שעם ישראל ניצח.
שורשי התבוסה נעוצים אי שם בשנות ה-70 בפגישת ניקסון-גולדה, ותחילתם של הקשרים המיוחדים והסיוע האמריקני.
מאז שהחל הסיוע, הפסקנו לנצח מלחמות.
מדובר היה בתהליך איטי שצבר תאוצה רבה בתקופת הסכמי אוסלו, ומאז ההתנתקות הפך למפולת של ממש.
מערכת הביטחון התמכרה בהתלהבות לאמריקניזציה, שתיגמלה היטב את בכיריה.
את אתגר ה-7 באוקטובר קיבלה מערכת ביטחון שכל בכיריה המשמעותיים, כולל שר הביטחון עצמו, לא מונו לתפקידם ללא אישור אמריקאי.
תהליך האמריקניזציה הזה קיבל את מלוא הגיבוי והעידוד של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. את תהליך פירוק האוגדות המתמרנות וחיסול יכולת הייצור העצמי של רבות ממערכות הנשק - מתוך תפיסה הזויה שאין צורך לייצר פגזים כי בכל מקרה האמריקנים יספקו לנו אותם - הכיר נתניהו היטב ונתן לו את מלוא הגיבוי.
נוצר מצב שכלפי פנים, כל ראשי מערכת הביטחון - מראש הממשלה ושר הביטחון, המשך ברמטכ"ל, עבור בראש השב"כ, באלופי פורום מטכ"ל וייתכן שאף בדרגים נמוכים יותר - עובדים לכאורה עבור האינטרס הישראלי.
הם לובשים את מדי צבא הגנה לישראל, דגל ישראל מתנוסס על זרועם והם מתייצבים לטקסים רשמיים בשם עם ישראל. אך בפועל, הלכה ונטוותה ברבות השנים רשת של קשרים ותגמולים ישירים ועקיפים מארה"ב.
כל הבכירים הללו מחשבים כל העת את צעדיהם, בכדי לנחות היטב במקום שבו מרוחה החמאה האמריקנית לאחר סיום תפקידם.
הדוגמה המטורפת ביותר היתה טקס הענקת מדליית כבוד של צבא ארה"ב, לרמטכ"ל האסון הגדול בתולדות המדינה - הרצי הלוי- וזאת מיד לאחר הדחתו מהתפקיד בישראל.
דוגמה קשה לא פחות היא הפרסום (נדב איל ynet) לפיו הרמטכ"ל זמיר הצטרף לראש השב"כ וסירב לאפשר את פתיחת תהליך ההגירה של תושבי עזה במהלך המלחמה - כל אחד ותירוציו עמו.
כלומר, האינטרס המובהק ביותר של מדינת ישראל, לגמור את המלחמה בניצחון ובאופן שיסיר את איום הטבח הבא מהדורות הבאים, נתקל בשיקולים זרים של ראשי מערכת הביטחון והם אלו שקבעו בסופו של דבר כי הפתרון האפקטיבי היחיד לאיום לא ייושם.
ואולם מתחת לשכבת השחיתות המהותית שהובילה לכך שכעבור שנתיים חמאס לא הוכרע, והוא מבסס מחדש את מלוא עוצמתו בגיבוי רשמי של טורקיה, מצרים ולמעשה גם של ארה"ב - כלומר מתחת לשחיתות המהותית הקשה שהובילה לתבוסה בזירה המרכזית של הלחימה, ישנה סיבת עומק שאינה קשורה כלל לארה"ב ולשחיתות במערכת הביטחון.
למנהיגי דור יום כיפור, כלומר למנהיגים שצמחו משנות השבעים, נגמרה התודעה הלאומית שניסתה הציונות לייצר יש מאין.
הסיפור האמיתי של ה"אחים לנשק" שמייצגים היטב את הדור ההוא, הוא שנגמרה להם הפטריוטיות הלאומית אך ממש לא נגמרו להם זכויות היתר והפטרנליזם החברתי.
הם אינם מסוגלים לקבל את העובדה ש'מגש הכסף' עליו מוגשת לנו כיום מדינת היהודים, עבר מיפי הבלורית של שנות ה- 70, ליפי הציציות ושזופי הפריפריה.
מגש הכסף של זקני יום כיפור, לא נזקק לאמונה ולמסורת. הלאומיות הציונית שלאחר השואה נשענה על שמירת הקיום עצמו ולא נדרשה לאתגר הייעוד והמשמעות.
אך דווקא מלחמת ששת הימים שהסירה את איום ההשמדה, הציבה בפני החברה הישראלית אתגר חדש, אתגר המשמעות הישראלית החיובית. ומשלא ניתן לאתגר הזה מענה, הלכה הלאומיות שנשענה על הצורך הקיומי בלבד, קיום בלי שום ייעוד או בשורה, והתפוררה.
את אתגר טבח ה-7 באוקטובר כבר לא קיבל לידיו ראש ממשלה, אלא ראש קהילה חמושה וקהילות לא מנצחות מלחמה. הן קוראות לפריץ (שיבוא עם נושאת המטוסים שלו) ופודות שבויים.
באין חזון חיובי יהודי היוצר אופק שניתן להתקדם אליו, התפוררה תודעת הלאומיות הישראלית החדשה והתייאשה המנהיגות הישראלית מן הסיכוי לשרוד לבד במרחב. כך החלה המנהיגות הישראלית לפתח אסטרטגיה של הפרטת המדינה לאמריקנים.
נתניהו לא החל בזה, אך הוא העצים את זה מאוד.
יש בכך היגיון רב.
די להביט במפה ולהשוות את ישראל - גיאוגרפית, דמוגרפית וגם צבאית, ליריבותיה במרחב, תורכיה, מצרים, איראן - הוסף לכך את החות'ים, את חיזבאללה, את חמאס, את רשות הטרור של אבו מאזן, את הבדואים ואת ערביי ישראל, הוסף לכך את עוינותה של אירופה - איך ניתן להתמודד מול כל זה כשהמרחק בין גבולנו המזרחי לבין הים הוא כ- 20 ק"מ....
באין חזון משיחי מן הסוג שאיפשר לבן גוריון להקים את המדינה בתנאים קשים פי כמה, המסקנה המתבקשת היא לעשות העברת בעלות שקטה של הריבונות הישראלית לידי האמריקנים. וזה בדיוק מה שעשה נתניהו.
כל שהעסיק את נתניהו במהלך השנתיים הקשות מנשוא, היה איך לא לנצח בעזה, כיצד לא לכבוש, לא להחזיר את המשטר הצבאי, לא להגר את התושבים וכמובן שלא לבנות מחדש את גוש קטיף.
החזרת החטופים היתה מטרת המלחמה הגלויה, והעברת הריבונות לאמריקנים תחת מעטה עשן המלחמה ואבק ההסכם היתה המטרה הסמויה - גם של נתניהו וגם של ראשי מערכת הביטחון.
ושתי המטרות הושגו במלואן.
ההיסטוריה מלמדת שמשמעות הדבר היא נוראה. גם במדינת ישראל הראשונה, מדינת דוד ושלמה, וגם במדינת ישראל השניה, מדינת החשמונאים, הובילה הזמנתן של מעצמות זרות ליטול בפועל את ריבונותם של היהודים בארצם - לשואה ולחורבן.
אל המקום ההוא מוביל אותנו עכשיו בעינים עצומות לרווחה בנימין נתניהו.
עסקת החטופים ודריסת הרגל של האמריקנים בארצנו מסמלת אם כן את התבוסה האסטרטגית הקשה של מדינת ישראל מול האתגר האיסלאמו-נאצי שהציבה מולה יישות הטרור של עזה ב-7/10 2023.
ואולם שלא כמו בהתרסקות המדינה היהודית הראשונה והשניה, עם ישראל, ניצח הפעם ובגדול. ב-7 באוקטובר, הציל העם את המדינה (במקום להפך). הלאומיות היהודית הקלאסית, לא זו שמנתקת את מציאות האל מהמרחב הגיאו פוליטי, אלא זו שנובעת מתוך האמונה הקלסית. הלאומיות היהודית הצילה את הלאומיות הישראלית.
"אני לא חושב שאני הייתי עושה בשבילך את שאתה עשית בשבילי", הודה בכנות תושב הקיבוץ בעוטף לאלחנן קלמנזון שחש מגוש עציון להצילו.
עם ישראל התגלה במלוא תפארתו. שוב ושוב באו המילואימניקים לעוד ועוד סבבי מילואים של מאות ימים. דור מופלא של מסירות נפש, ערבות הדדית וגבורה עילאית גילה לפתע את פניו - וכולנו שבנו והבנו שיש כאן אומה מופלאה. כולנו חזרנו להאמין בעצמנו.
המדינה הפסידה בגלל מנהיגות עייפה, ומשוללת חזון שבפועל החליטה להוריד את דגל ישראל ובלי שנרגיש, להניף כאן את דגלו של הדוד סם.
מכאן נצפה כולנו כיצד גובר הלחץ האמריקני והבין לאומי, כיצד נדחקת ישראל לעוד ועוד ויתורים וכיצד הולכת ומתקרבת מכת החסד האחרונה על שרידיה של ריבונותנו.
ואולם העם המופלא שהתגלה כאן במלוא תפארתו, עתיד להקים לעצמו מנהיגות חדשה, לקום מעפר, להתנער מכל שליטה זרה, ולכונן את ישראל החדשה כמעצמה ישראלית-יהודית אזורית המתקדמת לאורו של החזון היהודי עתיק היומין - לתקן עולם במלכות שד-י.
