04/09/2016
היום ל' אב הוא יום השנה לפטירתו של יצחק שדה: "חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור." (מהכתוב על מצבתו)
יצחק לנדוברג נולד בלובלין בג' אלול תר"ן (1.8.1890), הוא למד ב"חדר" אך השכלה גבוהה רכש גם בפילוסופיה. לאחר שלחם בשורות הצבא הרוסי ועוטר, הוא פגש את טרומפלדור שניסה לשכנעו להצטרף לתנועת "החלוץ". בתחילה שדה עזר בארגון בלבד אך לאחר נפילתו של טרומפלדור על הגנת הצפון החליט שדה לעלות לארץ כחלק מהעלייה השלישית.
באותה שנה חבר ליהודה אלמוג ומנחם אלקינד בהקמה של גדוד העבודה. במשך ששת שנות קיומו של "הגדוד" היה שדה מנהיגו, אך כתוצאה ממאבקים פנימיים וחיצוניים הגדוד התפרק בשנת 1929.
לאחר מכן עבד בעבודות שונות והיה חבר מרכז ארגון ההגנה- The Hagana.
בתקופת המאורעות הקים את הפו"ש (פלוגות השדה) ופיקד על הפו"ם (הפלוגות מיוחדות), בכך היה שדה למוביל רעיון "היציאה מהגדר" בתפישה הביטחונית העברית. שדה הקים ופיקד על מה שהיה מפעל חייו: הפלמ"ח (פלוגות המחץ). בימי הוויכוח החצי-פוליטי על הגיוס לפלמ"ח או לצבא הבריטי היה שדה מוביל רעיון הגיוס לפלמ"ח, רעיון שנתמך בעיקר בידי הקיבוץ המאוחד ושלוחותיו. על אותו וויכוח אמר שדה: "את הרובה הרוסי נושא החייל הרוסי, את הרובה האנגלי נושא החייל האנגלי, חברים , מי יישא את הרובה העברי?!"
בשנת 45' מונה שדה לרמטכ"ל בפועל של ההגנה.
בעקבות יחסים מעורערים שהיו ליצחק שדה (ולעוד כמה וכמה אנשים..) עם בן גוריון, הוא הורחק ממוקדי הכוח.
במלחמת העצמאות הקים ופיקד שדה על חטיבה 8-חטיבת השריון הראשונה בצה"ל.
יצחק שדה או בכינויו "הזקן" היה דמות משפיעה על היישוב העברי. תפישתו את הביטחון הייתה לנדבך מרכזי במחשבה הצבאית של צה"ל, הפלמ"ח עוצב על ידו כגוף הנתון למרות המוסדות הלאומיים אך יחד עם זאת הוא גוף חלוצי, המשמש את האומה והיישוב לצרכים שונים ולא רק צבאיים גרידא. בנוסף להוויתו הצבאית היה שדה גם מחנך ואיש רוח. הוא סלד מהפוליטיקה המפלגתית מה שלא מנע ממנו להיות פעיל מרכזי במפ"ם. הוא היה סוציאליסט, הומאניסט וחלוץ בכל נימי נפשו, הוא חינך לאהוב את הרובה ולשנוא את המלחמה (כדבריו).
בל' אב תשי"ב (20.8.52) נפטר שדה, מעל קברו אמר משה סנה חברו לפיקוד על ההגנה: "על שלושה דברים עמד עולמו הרעיוני של יצחק שדה: אין עם נגאל אלא בידי עצמו, אין עם חופשי המקפח זולתו, אין תיקון לעולם בלי עקירת ניצול העמל... הוא היה חוצב בסלע - חצב אבן לבניין החירות, חצב גבורה למלחמה. מנשמת הנוער חצב להבות להדליק מדורות רבות בישראל."
בשלושים לפטירתו כתבו פקודיו-חניכיו מהפלמ"ח יזכור לזכרו:
"יצחק שדה - הנה נאספים אנחנו סביב המדורה - בלעדיך. את פנייך לא נראה יותר אל מול האש. הכריעך החולי, אתה החסין בפני הכדורים.
יצחק שדה - עולים אנו לפקוד את קברך, אתה אשר הלכת חלוץ לפנינו כל הימים. היית לנו רע ומנהיג, מפקד ומורה, אב המשפחה. ממך למדנו מזוג שיבולת וחרב, עצמאות בארץ השלמה, שנאת הרצח ואהבת האדם. למדתנו אחוות לוחמים לחירות.
יצחק שדה - היית עמנו בימי בראשית בשחר הולדת כוחנו העצמאי, בימי העמל האפורים ונוכח פני המלחמה החזקה, במרי ובשחרור.
יצחק שדה - הלכו נעריך בקרב ולא שבו ואתה ניצבת איתן ועקשן, כואב ואוהב. פרשת חייך חרוטה בציפורן שמיר על לבה הגדול של הארץ הזאת.
יצחק שדה - אין אנו סופדים לך - אנשי הפלמ"ח עומדים דום ושרים. אתה אוכּלת, אך מדורתך תחיה בלבנו לעד."
הוא נקבר בגבעת ברנר לצד אשתו השלישית - מרגוט. הניח אחריו שתי בנות ובן: אידה, רבקה ויורם. בת נוספת נפטרה בילדותה ברוסיה. בן 62 ובדרגת אלוף היה בפטירתו.
לעד תישאר מדורתו דולקת.
