13/05/2026
"זכיתי ללוות אמן דגול שצייר את ירושלים המאוחדת"
לרגל יום ירושלים: סיפורו של המילואימניק מאחוזת בית הכרם והאמן המפורסם
לקראת יום ירושלים ה-59, מחזיר אותנו הדייר שלנו, יוסי פרידמן, ליוני 1967, זמן קצר אחרי שסיים ימי לחימה קשים בשירות המילואים; זהו סיפור מרתק ומשובב נפש על לוחם צעיר וצייר ותיק שחלקו יחד את אבני העיר העתיקה, זמן קצר אחרי שאוחדה.
ליוסי ולצייר, לודוויג בלום, היה הרבה במשותף עוד לפני שנפגשו. שניהם נולדו בצ'כיה (אם כי בלום עלה לארץ כ-15 שנים לפני שיוסי נולד). אך הפגישה ביניהם חרגה בהרבה מארץ מוצאם; באותם ימים היסטוריים, כשיוסי דפק על דלתו של בלום, בדירה בירושלים, הוא לא ידע שהוא עומד ללוות את מי שיהפוך לאחד מחשובי הציירים בישראל וליקיר ירושלים.
הוא ראה גבר נמרץ בשנות ה-70 לחייו שקיבל את פניו בחיוך והעמיס עליו מיד כן ציור, בדים וכיסא מתקפל.
ההתחלה הייתה מתישה. בלום הריץ את יוסי בין הסמטאות, טיפס על גגות וחיפש בלי סוף את הזווית המדויקת. יוסי נזכר איך באותם ימים ראשונים כמעט התייאש. הוא ראה את בלום רושם רק קווים מהירים שנראו לו כמו "קשקושים", ותהה מדוע הוא נדרש לסחוב את הציוד הכבד, בעוד הצייר "בכלל לא מצייר".
ככל שעברו הימים, התחושה השתנתה לגמרי; מאותן נקודות שבהן בלום רשם קווים, התחילה להתהוות אמנות יוצאת דופן. יוסי מצא את עצמו יושב לצד בלום בצל הסמטאות, ומתבונן איך הרישומים הופכים לציורי שמן חיים ומרהיבים. ולמרות שיוסי תמיד אמר שהוא לא מבין גדול באומנות, הוא התחיל ליהנות מהשוטטות השלווה ומהמבט המיוחד של בלום על נופי ירושלים.
"הימים האלה יישארו עמי כל החיים", הוא אומר. "זכיתי ללוות אומן דגול לאחר שחרור ירושלים, ולראות את תהליך היצירה המרשים שלו, שהוקדש כולו לעיר היפהפייה שלנו".
היום, כשירושלים חוגגת 59 שנים לאיחודה, סיפורו של יוסי פרידמן מזכיר שמאחורי האירועים הגדולים והימים המאתגרים, היו גם רגעים של יופי פשוט וקשר אנושי מיוחד
