20/10/2018
אבא אבד לי ברגע...
הקשבתי בלב פתוח לקולו, שתיקתו כמו גם זעקתו הדהדו דרך קו הטלפון...הוא הביע את הכעס והתסכול, הרצון הגדול לקבלה, הייאוש שגדל, והטלת הצל על הסיכוי שאבא שלו יתעלה מעל הידיעה שבנו הומו וסוף סוף יסכים וידבר. אך קולו של אביו נדם. כמו צב המתכנס בשריוני ולא הסכים להוציא ראש.
כל נסיונותיו שדרשו כוחות על, נתקלו באטימות מוחלטת.
עם הזמן גם הוא הפסיק לנסות
ובמשפט אחד סיכם:
"יש לי אבא פרימטיבי הוא בעייתי! ואני עייף, מאוכזב, מתוסכל ותוהה אם בכלל יש סיכוי". שמעתי איך לקח אוויר, ניסה לסדר נשימותיו ולאחר שתיקה נוספת הוסיף, "אני חייב לנסות שוב, זה אבא שלי ואסור לי לוותר עליו!"
כאב פילח וגם תקווה, יש פה ילד שאביו יקר לו. ילד חזק דיו ועקשן, הוא לא מוותר לעצמו בקלות וכנראה שלאבא יש מקום חשוב בעיניו. לא משנה מי וכיצד תקבל הסביבה, אבל לאבא ואמא יש תפקיד מכריע לקבלה, עוגן בעל משמעות קריטית להישרדות ובעיקר לתחושת השייכות.
יכולתי לחוש את הדילמה, הקונפליקט שביקש ליישב, מצד שני כוחותיו הלכו ואזלו...אבל הוא היה חייב לשמוע שמקבלים אותו ולא מוותרים עליו.
לאחר שתיקה ארוכה, יכולתי כמעט לגעת בדמעות שירדו. קולו נשבר, כך גם לבי.
"האם תוכלי להצטרף אליי לפגישה איתו?" שאל,"אני יודע שזה מצריך נסיעה ארוכה, הורי מקיבוץ בדרום ובכל זאת אני מרשה לעצמי לשאול".
בוודאי, עניתי מיד.
ספר לי קצת עליך ועל אבא, ביקשתי. ומה עם אמא והאחים אם יש...
הפעם הצליל שעלה והמילים שיצאו נצבעו באהדה, ברור היה שעד ליציאה מולו מהארון, הוא היה חבר, תומך, דמות שחיזקה וחיבקה...ועכשיו התהפכו הדברים.
"הייתי בטוח שדווקא הוא יהיה לצידי, לא אכפת היה לי שיצעק, יכעס, משהו...אבל נתקלתי בזכוכית חסומה, מבע מזלזל, ניתוק כאילו מעולם לא היה אבי...אבא אבד לי ברגע!" במשפט האחרון הבנתי עד כמה הוא בודד והכמיהה לאבא גדולה כל כך.
ואימא? שאלתי
"לאמא קשה, וגם לאחי ואחותי, אבל לפחות יש שיח וניסיון להבין. אבא לעומתם נאטם והתרחק וברגע שאני מגיע לביקור, הוא יוצא מהבית ונעלם..."
"אני מבינה, ועם זאת עד שניסע אליו חשוב שתדע ותנסה גם לזכור:
לך קשה, אבל גם לאבא.
כעס ותסכול הם תחושות טבעיות שעולות כאשר אנחנו מבקשים קבלה והצד השני חסום מולנו. עם זאת אותן תחושות עולות אצל אבא שרקם חלומות, חשב שהוא מכיר את ילדו וברגע שבאה הודעה ששוברת את עולמו, הוא לא יודע אך ומה לעשות איתה...לכן אביך לא פרמטיבי ובוודאי בעייתי,אביך מתקשה וצריך זמן.
אנחנו ההורים נדרשים באחת למחוק תפיסה ואמונה, בעוד שאתם לקחתם לעצמכם שנים לבדוק, לכעוס, לגבש ולאסוף כוחות ובסוף לקבל את עצמכם ואת המיניות שלכם.
מרגע בו הכל משנה זווית אתם זורקים פצצה ומצפים שנגיב בשמחה...אף אחד לא חושב שגם לנו מגיע זמן לעבד את הידיעה?
חשוב שתבין,זה סוג של אובדן מבחינתו.
אבא שלך כאוב כי הוא אוהב אותך, דואג מפני ההשלכות, פוחד ממה יגידו ולעיתים הגבר שבו מרגיש כישלון, לעיתים גם תחושת אשמה שמא הוא לא נהג נכון ולכן...ואולי
כעס כלפי ההסתרה הממושכת. והרי ידעת ולא סיפרת, התנהלת בשני קווים מקבילים במהלך שנים ארוכות. והוא חש כי לקחת ממנו את האפשרות לשאול אז, אולי לעשות סדר והתוצאות היו שונות, כאילו אמרת לו אני לא סומך עליך שתקבל אותי. ועוד מליון שאלות...תן לו זמן בבקשה".
קבענו לשבוע הבא...אני מתפללת עבור שניהם שנצליח, שאבא ידבר, שהילד יקשיב בלב פתוח ואז תגיע האהבה.
תחזיקו להם אצבעות. אני אסע באמונה שאפשר. מקסימום נצליח!
קשיים במשפחה מציפים תסכול ולעתים תחושת אכזבה עד כדי סגירת השיח והתבצרות עיקשת בתפיסת העולם.
התבוננות בציורים ושיח משותף לצד פרטני, מאפשר לשמוע ולהשמיע את הקול של כולם.
אני מזמינה אתכם לפרק את הכאב והתסכול על מנת להגיע לדיאלוג שיביא איתו פתרון טוב לכל הנוגעים בדבר.
המפגשים הם אישיים ומשפחתיים וייח...
