נקודת מפגש

07/07/2022

אז הנה הפרק הנוסף והאחרון בסדרה:))
בתחנת המשטרה התייחסו אלי ממש טוב. אחרי שביררו מי אני ואיפה אני גר איתרו גם את מספר הטלפון שלנו בבית, שאגב אני לא בטוח שזכרתי. בואו לא נשכח שהטכנולוגיות של אמצע שנות ה 70 היו, איך נאמר זאת - לא בדיוק כמו היום.
ישבתי על ספסל והמתנתי, לא ידעתי למי ולמה, ובנתיים כל שוטרות התחנה כיבדו אותי בממתקים ואמרו שאני ממש חמוד-ילד ג'ינג'י צנום וחייכן וכנראה נעים מזג.
כעבור זמן קצר לקחו אותי לניידת משטרה והסיעו אותי חזרה הביתה.
כל הדרך דיברו איתי והיו ממש נחמדים אלי. כשהגענו הביתה, לשכונה, ירדתי מהניידת בחנייה שם חיכתה לי אמא שלי שהייתה נסערת למדי וכל כך שמחה לראות אותי שלם ובריא יוצא מהניידת לקראתה עם חיוך גדול, מבלי להבין את פשר הסערה.
לסיפור המסע שלי המופלא שלי ברחבי ירושלים לקחים רבים, במיוחד לאור השנים שעברו.
היה לי באמת מזל גדול שהכל נגמר בטוב.
היוזמה והפזיזות שלי לא היו הכי חכמים בדיעבד. מצד שני דווקא לקחתי יוזמה ובאמת שניסיתי להיות עצמאי.
סביר להניח שאם לא הייתי ביישן פשוט הייתי שואל מישהו ומבקש עזרה.
לבקש עזרה זה לא פשוט. זה אומר שאנחנו לא יכולים ומודים בזה ולכן פונים לסיוע, אותה בקשת סיוע ועזרה בהחלט הייתה חוסכת לי כמה ניקובים בכרטיסיה באותו היום.
האמת היא שבכולנו יש את הילד הזה שעשה סיור ברחבי ירושלים או משהו אחר דומה. אנחנו פשוט שוכחים או מתכחשים לזה, וראוי שננסה להבין ולחמול לדור הצעיר.

06/07/2022

המשך הבטחתי ולכן אקיים,
כשישבתי באוטובוס לא הטרידו אותי שום מחשבות מיותרות, כמו - כיוון הנסיעה של האוטובוס, מספר הקו, המקום/תחנה ממנה עליתי על האוטובוס וכל שאר הזוטות.
כעבור מספר תחנות הבנתי שכנראה אני לא בכיוון ובמקום הנכון, אז פשוט ירדתי וחיכיתי לאוטובוס נוסף. כמובן מבלי להתייחס לזוטות שגם קודם לא הטרידו אותי.
כך מצאתי את עצמי עולה ויורד מאוטובוסים בכל רחבי ירושלים, שלמזלי הייתה קטנה יותר משהיא היום ועם אנשים אחרים מהיום, כזכור לכולנו זאת הייתה ירושלים של אמצע שנות ה70.
מסתבר שנהג אחד עירוני במיוחד, זכר אותי עולה לאוטובוס שלו לפני מספר שעות ושם לב שהכרטיסיה שלי הייתה כמעט גמורה ומלא בניקובים.
כששאל אותי מאיפה אני והאם אני יודע לאיפה אני צריך להגיע, כנראה הבין שאת סובו את ירושלים והקיפוה אני עושה לא בדיוק מהסיבות הנכונות.
אז אותו נהג הוריד אותו בתחנת המשטרה ליד שוק מחנה יהודה, רץ פנימה והסביר ליומנאי או למי שהיה, שכנראה הלכתי לאיבוד.
אני מוכרח לציין שעבורי זאת הייתה תגלית די מרעישה.
כך מצאתי את עצמי בתחנת משטרה, בגיל מאוד צעיר, כשכול הפשע שלי היה חוסר התמצאות וקצת יותר מידי יוזמה אישית, ולמען האמת במבט של כמה עשורים קדימה, עוד כמה דברים.
כמובן שבשעה שכל זה התרחש, אמא שלי ישבה בבית, כנראה בלחץ מאוד גדול, וחיכתה שאגיע.
אני מוכרח לומר שהחוויה שלי בתחנת המשטרה הייתה ממש אחרת מחוויות של אחרים עליהם שמעתי מאוחר יותר בחיים שלי.
מה הייתה החוויה שלי ואיך הדברים המשיכו להתגלגל, על כך בהמשך.

05/07/2022

מעשה שהיה....
הייתי ילד קטן יחסית בערך בן שמונה או תשע. ההורים שלי שלחו אותי לקייטנת ימק"א בעיר, בירושלים. אנחנו גרנו בשכונת תלפיות מזרח. לטובת הלא ירושלמים, זאת נסיעה של כרבע שעה באוטובוס של אותה התקופה. להזכיר לכם לרגע: הייתה זאת ירושלים של אמצע שנות ה 70.
בסוף כל יום נסענו הביתה בתחבורה ציבורית, ואני שהייתי קטן, הייתי צריך לנסוע עם מישהו מהגדולים.
באותו יום החלטתי לא לחכות: זה ממש לא מסובך לעלות על אוטובוס שהנהג ינקב את הכרטיסיה, והאוטובוס יסע לשכונה ויוריד אותי בתחנה ומשם אלך ברגל לבית.
ממש פשוט וברור.
היום בדיעבד, אני מבין שלא הקפדתי על כמה פרטים מאוד שוליים...
יצאתי מאזור הקייטנה. לא לרחוב הנכון, אבל למה להיות קטנונים. עליתי לאוטובוס הראשון שהגיע, וכמובן שלא בדקתי את מספר קו האוטובוס או להיכן הוא נוסע.
הגשתי לנהג את הכרטיסיה שלי והוא ניקב, ונכנסתי לאוטובוס והתישבתי לי בנחת, כמו בכל יום שחזרתי מהקיטנה.
רק שמסתבר שאותו יום לא היה כמו כל יום ואת זה עמדתי לגלות ....

אל תדאגו יש לזה עוד המשך

04/07/2022

לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הכל ויכולים להסתדר לבד, כי הדברים הרי ממש פשוטים.
כך קרה לי בגיל צעיר למדי כשהייתי ילד בירושלים.
מעשה שהתחיל ליד בניין ימק"א בעיר, ממש לא רחוק ממלון קינג דיויד המפורסם, עבר דרך הרבה מאוד קווי אוטובוס ושכונות בירושלים, כמעט כרטיסיה של 20 ניקובים והסתיים בתחנת המשטרה של שוק מחנה יהודה.
בסופו של יום זכיתי להסעה הביתה בניידת משטרה.
כן כך היה בירושלים של אמצע שנות ה70.

25/04/2016

ההגדה של פסח מספרת לנו על ארבעת הבנים, דמויות הבנים מייצגות סוג של שיח על יחסי הורים וילדים ועל הבחירות השונות להתנהלות בחיים.
ההגדה לא שופטת את הדמויות לטוב או לרע, היא אינה קובעת מי עדיף.
מכולם אותי מעניינת יותר מכל דווקא הדמות של הרשע ( איך לא ... )
הוא שואל את השאלה הקשה, זו המערערת על הסדר הקיים.
הוא המרדן, זה שלא מקבל את הקיים ומוציא את עצמו מהכלל.
התגובה אליו על פי ההגדה נוקשה למדי : אם לא תקח חלק בדרך הקיימת לא תהיה חלק מהכלל, תהיה "אאוטסיידר", אבל אולי הבן דווקא לא מנסה לעשות "דווקא" ?
אולי הוא פשוט מנסה להבין את הדברים ולא לקבל אותם בצורה עיוורת ?
אולי הוא מחפש לייצור לעצמו זהות חדשה שאינה קשורה לזהות הוריו והעולם שהם מייצגים ?
האמת היא שבמציאות המורכבת של החיים אין חשיבה אחת ויחידה או דרך וודאית. מה שמתאים לאחד עשוי לא להתאים לאחר.
חישבו על זה בפעם הבאה שהילד שלכם רב איתכם ועושה לכם "דווקא".
אולי הוא לא הרשע, אלא דווקא החכם, זה שפשוט יודע לשאול את השאלות הנכונות.
חג חירות שמח לכולנו.

24/03/2016