05/09/2026
מרי אן הקטנה צריכה להתחתן.
סוף השבוע שעבר חתם את הקיץ שלנו, וכמו תמיד הוא הסתיים בסופ"ש ארוך (מלבד חג המולד כל החגים באנגליה נחגגים ביום שני ובפסחא גם ביום שישי, כך שבטוח שיהיה יום חופש) ומאחר ומזג האוויר היה מקסים החלטנו לחזור לביקור נוסף לאחוזת קוטון קורט שבחבל ווסטרשר שבה ביקרנו בפעם שעברה ב- 2018.
האחוזה הזו היא ביתם של משפחת ת'רקמורטון משנת 1401, משפחה עשירה עם היסטוריה עניפה ובלי שום תואר אצולה, והסיבה לכך נעוצה באירוע קטן שהתרחש בימי הנרי השמיני – הרפורמציה.
הרפורמציה הייתה כמובן ההתנתקות מהוותיקן ורומא שהמלך הנרי יזם אחרי שלא נתנו לא להתגרש מאישתו הראשונה. בשעה שרוב אנגליה קיבלה על עצמה את הדת החדשה של המלך, משפחת ת'רקמורטון יחד עם עוד משפחות אצולה בודדות נוספות החליטה לשמור על הדת הקתולית הישנה, וזה שם אותה במסלול התנגשות עם המלך ועם מוסדות המדינה במשך מאות שנים, ובימי אליזבת אפילו שלחה חלק מבני המשפחה לגרדום.
בביקור באחוזה היום אפשר אפילו לראות את האוצרות של המשפחה שכוללים את אחת מהכותנות של מרי מלכת הסקוטים (שהם טוענים בתוקף שהיא לבשה ביום הוצאתה להורג), את מסכת המוות של מרי, גלימה שנתפרה וניתנה להם כמתנה על ידי אישתו הראשונה של הנרי קתרין מארגון, וממורביליה אישית - חלק מדלת הכניסה למנזר שאחת מבנות המשפחה ניהלת לפני הרפורמציה ונהרס בפקודת הנרי.
עוד פרט שאפשר לראות בביקור הוא מה שנקרא "חורי כמרים" שהם סליקים שאליהם הוברחו הכמרים הקתוליים הלא חוקיים שהמשפחה החזיקה, בכל פעם שאנשיה של אליזבת פשטו על הבית (יש לי על זה סיפור פנטסטי לפעם אחרת).
אחת מתופעות הלוואי של העובדה שהמשפחה נותרה קתולית הייתה שמלאי אפשרויות הנישואין שלהם היה מאוד מצומצם. משפחות אצולה קתוליות התחתנו אחת עם השניה, וכך יצא שבביתה של משפחת ת'רקמורטון התוודעתי לאחד מהסיפורים הטובים שלי ששייך בעצם למשפחת אקטון (בסוף תבינו את ההקשר) וסיפורה של מרי אן הקטנה.
הסיפור השבועי שלנו מתחיל בשנת 1791 ג'ון אקטון יורש במפתיע את תואר הברונט שלו. למי שלא זוכר, ברונט הוא תואר שהומצא על ידי המלך ג'יימס הראשון כדי לגייס כסף. בתמורה לסכום ששווה למליון פאונד של היום יכלו משפחות עשירות וחסרות תואר לקנות את התואר הזה שממקום בין אביר לבין ברון, וניתן להורשה עם הדורות, בקיצור, רעיון שיווקי מדהים.
ג'ון אקטון מעולם לא חשב שהוא יירש את התואר הזה כי הוא היה שייך לפלג מישני מאוד של משפחת אקטון, אבל היעדר מוחלט של יורשים זכרים גרם לכך שהתואר עבר אליו מבן דוד שני. הירושה הזו כללה כמובן את האחוזה הראשית המרהיבה של המשפחה במחוז שרופשייר, ועוד כעשר אחוזות נוספות ועוד אדמות רבות בכל מערב אנגליה, אבל הייתה בעיה אחת, ג'ון אקטון היה בן 55 ורווק.
הסיבה לרווקות שלו הייתה שהוא פשוט היה "עסוק" מדי במלחמות ובפוליטיקה בשביל להתחתן (ומאחר והוא לא היה אמור לרשת שום דבר מיוחד, הוא גם לא הרגיש שהוא צריך יורשים).
ג'ון היה קצין ימי מעוטר בכיר שלמרות היותו אנגלי הגיע לדרגת אדמירל דווקא באיטליה, כשהוא מפקד על הצי הטוסקני.
ההצלחה של ג'ון לא נעלמה מעיניה של מלכת נאפולי מריה קרולינה שהייתה אחותה של מארי אנטואנט. היא החליטה למנות את אקטון להיות השר בממשלתה שממונה על הצי, ולאחר מכן גם שר האוצר, ראש הממשלה, ויש שטוענים שגם המאהב הרישמי שלה. למעשה, סביר להניח שכן היו לו ילדים כי למריה קרולינה ובעלה פרדיננד היו 16 ילדים, ויש השערות לא מעטות שכמה וכמה מהם היו של אקטון, אבל כמובן שהם לא היו יכולים להיות יורשים שלו. בקיצור מתי היה לו זמן להתחתן?
אבל עכשיו העניינים השתנו והוא היה צריך להתחתן, ומהר... הבעיה של משפחת אקטון הייתה שכמו משפחת ת'רקמורטון גם הם היו קתולים, ולכן המבחר שהיה לו היה מצומצם מאוד, ולכן אחרי שמונה שנים של חיפושים כשאקטון כבר בן 63 הוחלט שהפיתרון הכי טוב יהיה לחתן אותו בתוך המשפחה, והייתה להם מועמדת מושלמת – אחייניתו בת ה- 13 מרי אן.
לאוזניים מודרניות זה יישמע קצת מוזר, אבל כדי לקיים את החתונה הזו המשפחה הייתה צריכה אישור של האפיפיור, אבל לא בגלל הפרש הגילאים המטורף, אלא בגלל הקירבה המשפחתית בין החתן והכלה, וכמובן שהאפיפיור אישר את החתונה.
איך מרי אן הקטנה קיבלה את החדשות אודות השינוי במעמד של הדוד הקשיש והחביב שלה? אני מבטיח לכם שהיא לא הייתה מאושרת, והיא גם עשתה כל מה שהיא הייתה יכולה (בתור ילדה בת 13) כדי להתחמק מהשידוך. היא התחפשה לבן וברחה מהבית והיא נתפסה הודות "לבגידה" של המשרתת האישית שלה. אבל רוח הקרב שלה לא הסתיימה. בכל פעם שאקטון היה מגיע לביקור היא הייתה בורחת ומסתתרת, אבל כל זה לא עזר לה והיא נלקחה לכנסייה בועטת ובוכה.
אין לנו היום שום דרך לקבל או להכיל כזה מהלך, זה די ברור, אבל נישואים כאלו היו דבר טיבעי באותה תקופה. ובתוך שנה הנישואים האלו גם “הוכיחו את עצמם” כי מרי אן בת ה- 14 הביאה למשפחה יורש בשם פרדיננד. למעשה עד גיל 19 היא ילדה עוד שני ילדים נוספים. על פי הסטנדרטים המקובלים של התקופה, ג’ון אקטון היה בעל מצוין ומתחשב, ובעזרתו מרי אן הפכה להיות מארחת מאוד מוצלחת ופופולרית בנאפולי (זו הייתה בעצם הציפיה היחידה מאישה במעמד שלה).
כמו שאתם בטח יכולים לנחש, מרי אן לא הייתה אמורה להישאר נשואה הרבה זמן לג’ון אקטון שכבר היה בן 64 “ביום המאושר” שלהם, ובאמת אחרי 11 שנים ג’ון אקטון נפטר. מרי אן הייתה בעצם עכשיו במעמד הכי טוב שאישה בתקופה הזו יכולה הייתה להימצא בו, היא היתה אלמנה.
תחשבו על זה לרגע, לנשים לא היה מעמד משפטי שווה לגברים, הן היו הרכוש של אבא שלהן כשהן היו רווקות, ורכוש של הבעל שלהן אחרי החתונה, הוא יכול היה לעשות בעצם כל מה שהוא רצה למעט להרוג אותן. בנוסף לא הייתה להם שום שליטה על הרכוש שלהן, אבל כל זה כמובן שהשתנה כשהבעל מת והאישה נותרה למעשה עצמאית. נכון, האחוזות והתואר עברו לפרדיננד שהפך להיות הברונט השביעי, אבל הוא היה עדיין ילד והיא ניהלה אותן עבורו, ומבלי שום קשר היא קיבלה קיצבה שנתית מאוד רצינית כחלק מהירושה.
מרי אן היתה אלמנה בת 24. היא לקחה את המשפחה שלה וחזרה לאנגליה. עם הארנק שלה והאחוזות שלה אתם בוודאי יכולים לנחש שלא חסרו לה מחזרים קתולים שחיפשו כלה בנרות, אבל היא כבר הייתה בסיפור הזה והיא לא ראתה שום צורך להתחתן פעם נוספת.
היתרון האולי יחיד בללדת מאוד מוקדם הוא שאת יכולה להפוך להיות חברה של הילדים שלך, ובמקרה של מרי אן, החברה הכי טובה שלה היתה הבת שלה אליזבת שהיתה צעירה ממנה ב- 20 שנים, וכשאליזבת התחתנה עם משפחת תורקמורטון מאחוזת קוטון, מרי אן ארזה שוב את המזוודות שלה ועברה לגור איתם (למרות שהיו לו חצי תריסר אחוזות אחרות באנגליה).
וכך גם התמונה של מרי אן הקטנה, גם של מרי אן הבוגרת לצד ביתה וחתנה, וגם תמונתו של ג'ון אקטון נמצאים היום באחוזת קוטון קורט.
