רודפי הטירות

13/06/2026

האם הצלחתי למצוא את רומיאו ויוליה האמיתיים?

האם יכול להיות שעשרות אלפי התיירים שגודשים את רחובותיה של ורונה שבאיטליה בכל שנה, מצלמים את המרפסת הלא נכונה?

סיפור האהבה הרומנטי המפורסם ביותר בכל הזמנים הועלה על ידי שייקספיר כמחזה לראשונה בשנת 1597. אחת העובדות המעניינות על שייקספיר הוא שמעולם לא עזב את גבולותיה של אנגליה, מה שגורם לתהות מה היתה ההשראה שלו למקם את הסיפורים שלו ברחבי היבשת?

אני מניח שהתשובה הכי הגיונית היא שזו הייתה ההחלטה הכי בטוחה, אחרי הכל, במחזות שלו שייקספיר הציג הרבה דמויות "מלכותיות" ולכן עדיף היה לא לריב עם ההנהגה המקומית, אבל האם יכול להיות שאת ההשראה שלו הוא קיבל ממאורעות אמיתיים שהתרחשו סביבו באותה תקופה?

לפני שנצלול לסיפור "האמיתי" של רומיאו ויוליה אני רק רוצה להודות לכם על כל השיתופים, ההערות והלייקים. עשרות אלפי קוראים חדשים הצליחו למצוא את הסיפורים האחרונים שלי וזה בהחלט נותן לי הרבה חיזוק חיובי, אז תודה ותמשיכו כך, אולי נמצא עוד כמה קוראים וקוראות.

אז הסיפור שלנו קשור באחת האחוזות הכי מרשימות שביקרנו בהן. שמה הוא לונגלית, ואם תגידו אותו באנגליה, רוב האנשים יחשבו שאתם מתכוונים לספארי, וזו מהסיבה הפשוטה שזו אחת האחוזות הכי מסחריות שיש במדינה, כי בני המשפחה שחיים בה מהרגע שהיא נבנתה, ידעו שהם צריכים לעשות כל מה שאפשר בשביל לשמור עליה, ואם זה אומר שצריך לפתוח אותה לציבור, אז הם יעשו את זה, ואם זה לא מספיק למשוך מספיק מבקרים, אז למה לא להפוך את גני האחוזה לספארי? אז כן, לונגלית היא גם ספארי.

כאמור משפחת ת'ין, שמחזיקה בתואר האצולה של המרקיזים מבאת', ידעה תמיד לעשות כל מה שאפשר בשביל לשמור על האחוזה שלהם, ואחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת במהלך ההיסטוריה הייתה להתחתן נכון. אבל לא תמיד זה הלך להם.

סיפור האהבה שלנו מתחיל ביום חמישי אחד באביב של שנת 1594. כשתומס ת'ין בן ה- 16 מקבל חופשה מהאוניברסיטה ועושה את דרכו הביתה עם קבוצת חברים. הם עוצרים בדרך לחניית לילה בפונדק בכפר בייקונספילד.
אל אותו הפאב מגיעה באותו הערב גם מריה תאצ'ט, ביתו של הרוזן מקסטלהייבן.

מריה אף היא בת 16, וכשהמבטים של השניים מצטלבים, יש חשמל באוויר. אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון, וכשההורמונים זורמים, הם מחליטים לקחת את האהבה שלהם עד הסוף ובתוך מספר שעות מוזמן לפונדק כומר מקומי שמחתן אותם, ואת הערב הראשון שלהם הם מסיימים לבדם בחדר בקומה השנייה של הפונדק.

כשהם קמו בבוקר, השניים נפרדו, תוך שהם מחליטים לשמור את דבר חתונתם בסוד. אתם צריכים להבין שחתונות באותה תקופה היו בעיקר עיסקה כלכלית וחברתית, כשמשפחת האישה הייתה צריכה לצייד אותה בנדוניה נדיבה על מנת להשיג שידוך ראוי. תומס היה שידוך מצויין, המשפחה שלו היתה אחת מהמשפחות הכי עשירות באנגליה, ויתירה מזאת, הוא היה היורש של המשפחה, כך שחתונה איתו דרשה את הנדוניה הכבדה ביותר, אבל זו לא הייתה הסיבה העיקרית לכך שהשניים שמרו על החתונה שלהם בסוד.

הבעיה הרצינית שלהם הייתה שהמשפחה שלו והמשפחה שלה היו אויבות מרות אחת לשנייה וניהלו סכסוך שנמשך יותר מ- 20 שנה (מזכיר לכם מחזה מסויים?)

הסכסוך החל דור אחד לפני הלילה הגורלי של תומס ומריה, והחל לא פחות מחתונה שהייתה אמורה להיערך בין אימא של מריה לבין אבא של תומס. השידוך שלהם היה כבר עובדה גמורה, סכום הנדוניה דאז כבר נקבע ואולם ברגע האחרון משפחת ת'ין ביטלה את ההסכם. אימא של מריה כמובן שמצאה בעל אצילי אחר אבל הסכסוך כבר החל.

שאני אומר סכסוך, אני לא מתכוון לכמה פוסטים מלוכלכים בפייסבוק, או התעלמות מופגנת אחד מהשני בחתונה של מכרים משותפים. במקרה של משפחת תי’ן ומשפחות מרווין/תאצ’ט הסכסוך הזה כלל כמה קרבות רחוב כל כמה שנים, וגבה לפחות הרוג אחד באירוע אלים שהתרחש ממש באותה שנה שבה תומס ומריה נפגשו. בנוסף הסכסוך הזה כלל שורה של תביעות הדדיות בבתי משפט ואצל המלך.

אתם בוודאי יכולים להבין מדוע זוג הנאהבים העדיפו לשמור על חתונתם בסוד, אבל כמו שאתם יודעים, אי אפשר לשמור סודות כאלו לנצח וכמה חודשים מאוחר יותר הסוד התגלה…

המשפחה של מריה הייתה דווקא מבסוטית. נכון, זה לא נעים להפוך להיות קרובי משפחה של האוייבים המיתולוגיים שלכם, אבל מצד שני הם כרגע הצליחו לחתן את הבת שלהם בלי לשלם פאונד אחד בתור נדוניה (ויש טענות שהמפגש המקרי בין זוג הנאהבים כלל לא היה מקרי ותוכנן בפרוטרוט בתור נקמתה של אימא של מריה).

משפחת ת'ין הייתה הרבה פחות מאושרת, ואבא שלו (שגם לו קראו תומס כמובן) מיהר לבית המשפט בדרישה לבטל את הנישואים. התהליכים המשפטיים החלו בשנת 1595 ונמשך לא פחות משש שנים, זה היה הסיפור הגדול ביותר בחדשות של אנגליה. וזו כמובן התקופה שבה כתב שייקספיר את המחזה שלו.

בתום המשפט פסק השופט שהנישואים תקפים, וצמד הנאהבים יכול היה לחיות בגלוי ולעבור לגור ביחד באחוזת לונגלית. נשמע שלסיפור הזה יש סוף הרבה יותר טוב מהמחזה של רומיאו ויוליה, ובהתחלה זה באמת היה נכון. תומס ומריה התנהלו קצת כמו בעל ואישה של היום, ולא כמו בעל ואישה מהמאה ה- 16 (עד רמה מסויימת כמובן), מריה לא הייתה צייתנית וכנועה, בני הזוג הרבו להתגפף, ואפילו התפרסמו בככך ששניהם כתבו יומנים שבהם הם הזכירו את היחסים המיניים שלהם. אבל למרבה הצער היחסים הנהדרים האלו לא נמשכו הרבה זמן כיון שמריה נפטרה ב- 1611 במהלך לידת ילדם השלישי. תומס ת’ין ירש את אחוזת אביו ב- 1604, והבן המשותף שלו ושל מריה ירש אותו ב- 1639.

אחוזת לונגלית כאמור ממשיכה להיות ביתם של משפחת תי’ן גם היום, לפני מספר שנים נפטר המרקיז השביעי, שהיה ידוע בתור המרקיז הבוהמיין, אחרי שכבר בשנות ה- 70 הוא ואישתו ניהלו באחוזה נישואים פתוחים, ומסיבות החשק שנערכו בה הפכו לשיחת היום באנגליה. המרקיז השביעי היה גם אמן חובב והתרומה שלו לאוצרות האומנות בבית (בין השאר) כוללת ציור קיר שכולל בתוכו את כל התנוחות של הקאמה סוטרה. למרבה הצער, החדר עם הציור הזה כבר לא פתוח לציבור.

המרקיז השמיני לא מצליח ליצור לעצמו שם מעניין במיוחד (לפחות לא בנתיים( אבל אחוזת לונגלית היא עדיין אחת המרשימות ביותר באנגליה, אז אם במקרה אתם מבקרים בבאת' ולא מתכננים רחצה במעיינות החמים שלה, האחוזה של רומיאו ויוליה היא במרחק של חצי שעה נסיעה.

בתמונות למטה, רומיאו ויוליה בגירסא הוליוודית (לצערי אין תמונה של המקוריים) יחד עם אחוזת לונגלית, שהייתה ועודנה הבית של משפחת ת'ין (הספארי ממוקם קצת הצידה)

06/06/2026

למה אף אחד לא מדבר על אישתו השביעית של המלך הנרי השמיני?

בשנת 2017 עלה בווסט אנד מחזמר מקורי בשם "SIX" שתיאר את השתלשלות קורותיהן של ששת המלכות של הנרי השמיני כשהפואנטה של המחזמר הייתה לקבוע מי מהמלכות היא "המנצחת"אני מקווה מאוד שאחרי הפוסט הזה התשובה תהיה ברורה.

לפני שנתחיל עם הסיפור של אישתו השביעית של הנרי השמיני אני רוצה להודות לכם על כל התגובות והלייקים של הפוסט הקודם. חוץ מזה שנתתם לי הרבה מאוד חיזוקים חיוביים (שזה לא משהו שאדם שכותב זוכה בהם יותר מדי) זה גם סימן לפייסבוק שאולי יש משהו מעניין בסיפור וכמות הצפיות בו עלתה למעבר ל - 58000 בשעה שאני כותב את הפוסט הזה. אני אשמח אם תוכלו להמשיך ולהראות את התמיכה שלכם באמצעים המקובלים (שיתופים, לייקים, תגובות).

אז הסיפור השבועי שלנו מתחיל ברפורמציה, הברקסיט הראשון של ההיסטוריה האנגלית שבו הנרי השמיני מתנתק מהכנסייה הקתולית בכדי לארגן לעצמו גירושים. הנרי עצמו היה קתולי מאמין, לפני שהחלו לו בעיות עם השגת יורש הוא אפילו זכה למדליה מהאפיפיור על תמיכתו בותיקן. ההתנתקות מהכנסייה עזרה לו כמובן עם הגירושין, וגם הפכה אותו לעשיר כי הכנסייה שלטה פחות או יותר על שליש מההון והאדמות של אנגליה, והנרי יכול היה לחלק או למכור את העושר הזה לתומכיו, אבל זה לא ממש שינה את הדעות הדתיות שלו, והכנסיה האנגליקנית המוקדמת הייתה וורסיה רזה של הקתוליות, ולא ממש כנסייה פרוטסטנטית.

כמו שכבר כתבתי בסיפורים הקודמים שלי על מרי מלכת הסקוטים, המאה ה- 16 עמדה בסימן המתח העצום שבין הקתולים והפרוטסטנטים, והמתח הזה בעבע גם באנגליה.
ב- 1543, שנה אחרי שהוציא להורג את אישתו החמישית קתרין הווארד, התחתן הנרי בפעם השישית עם קתרין פר (למעשה זו הייתה הקתרין השלישית שלו כי גם לאישתו הראשון קראו קתרין).
בניגוד לקתרין הקודמת שלו קתרין פר לא הייתה פרגית צעירה. היא הייתה בת 31 ואלו היו עבורה הנישואים השלישיים (רק שאצלה שני הבעלים הקודמים מתו), ולא היה נראה כי מדובר בנישואים רומנטיים. הנרי כבר היה מעבר לגיל חמישים, הוא היה בעודף המשקל המפורסם שלו, ובקושי יכול היה לזוז. למעשה, "המהנדסים" של חצר המלוכה היו צריכים לתכנן מעלית מיוחדת (בלי חשמל כמובן) רק כדי להעלות ולהוריד את המלך המזדקן מחדר השינה שלו בארמון המפטון קורט.

למעשה, כשהחתונה הזו נערכה קתרין פר כבר הייתה מאוהבת מעל הראש באחד מהאצילים הכי משמעותיים בחצר המלוכה תומס סימור, שהיה האח של אישתו השלישית של המלך (מבולבלים כבר?) היחידה שהצליחה למות מוות טבעי אחרי שהיא העניקה למלך את מה שהוא הכי רצה, בן זכר. קתרין רצתה להתחתן עם סימור אבל בו בעת הייתה לה תשוקה נוספת – הכנסייה הפרוטסטנטית.

קתרין פר נחשבה לאחת הנשים המבריקות ביותר באנגליה, והאמונה שלה הייתה מאוד גדולה, היא זכתה להיות האישה הראשונה שפירסמה ספר תחת השם שלה. זה היה הספר השני שלה מתוך שלושה (את הראשון היא כן פירסמה בהתחלה באנונימיות). כל הספרים שלה היו קשורים לאמונה הפרוטסטנטית שלה. כשהנרי החל להתעניין בקתרין פר, מעבר לעובדה שזה לא היה מומלץ לא להיענות לחיזורים שלו, קתרין חשבה שהיא תוכל לשכנע אותו לחזק את הכנסייה האנגליקנית ולהפוך אותה ליותר פרוטסטנטית. כמו שאומרים באנגלית קתרין החליטה “to take one for the team” (כלומר להקריב את עצמה למען משהו גדול יותר).

הנישואין של הנרי ופר היו מאוד מוצלחים. לא רק שהמלך סמך עליה מאוד ונתן לו לפעם לנהל את המדיניות של הממלכה, הוא גם נתן לה חופש לחזק את המשפחה שלו, והיא הצליחה לגרום לו לשפר את יחסיו עם שלושת ילדיו (משלוש נשים שונות כמובן). הבעיה הייתה שחצר המלוכה היתה מלאה בכוחות שניסו להסב לאחור את המהפכה הדתית של המלך המזדקן.
אז מצד אחת הייתה מלכה מצד שני היו אצילים ובישופים, זה היה תבשיל מסוכן, וכך יצא שב- 1546 החל ניסיון של האצילים לחתן את הנרי עם אישה שביעית, נוחה יותר לתפיסה הדתית שלהם, תוך כדי מעצר, וככל הנראה הוצאה להורג של קתרין פר.

מי שהוביל את הניסיון הזה היה הבישופ של וינצ'סטר, תומס גארדינר. כמו רבים מבאי חצר המלוכה, גם הוא הבין איך הנרי "מכיר" את הנשים שלו. כל מלכה באנגליה הייתה מוקפת בנשות אצילים סביבה ששירתו אותה בתפקיד שנקרא "lady in waiting" והן היו הקרקע הפוריה שבה הנרי פגש לראשונה את אן בולין, את ג'יין סימור, את קתרין הווארד וגם את קתרין פר.
החלק הראשון של המזימה כלל הכנסה של מישהי לסביבתה של המלכה שתלכוד את מבטו של המלך המזדקן, ואם אפשר, אז למה שגם לה לא יקראו קתרין? המועמדת שלו נקראה קתרין ווילובי והיא בין השאר הייתה האלמנה של הדוכס מסאפוק.

החלק השני של המזימה כלל להרשיע את המלכה הנוכחית בכפירה דתית, מה שלכאורה היה יכול להיות משהו קל כי הנרי עדיין לא היסס להוציא להורג את מי שניסו להפוך את הכנסיה האנגליקנית לפרוטסטנטית יותר.
הקושרים נגד המלכה אספו עליה חומרים ואפילו הצליחו לשכנע את המלך להוציא נגדה צו מעצר. נראה היה שגורלה נגזר, אבל למרבה מזלה, כמה מהתומכים שלה גילו את הפרטים של המזימה ודיווחו לה עליה בערב שלפני היום שבו היא הייתה אמורה להיעצר ולהיות מוחלפת.
קתרין פר הייתה כאמור אישה חכמה מאוד, והיא החליטה לעשות מעשה אסתר המלכה, ולנצל את הלילה "האחרון" שלה לזכות באהבתו של המלך מעל ומעבר למצופה. היא החלה את הערב בכך שהיא התחזתה לחולה ועלתה מוקדם לחדר השינה, הנרי עלה אחרי והזוג המלכותי בילה את כל הלילה ביחד (אבל כמובן שלא לבד כי תמיד ישנו איתם עוד אצילים) ולכן אנחנו יודעים שקתרין שיחקה תפקיד של הרעיה הקטנה והמבולבלת שזקוקה ליד החזקה והמכוונת של בעלה כדי לדעת מה נכון ולא נכון. האם היו בלילה הזה עוד משחקי תפקידים? לא כל כך ברור, אבל מה שבטוח הוא שהלילה הזה היה הצלחה כבירה כי בבוקר שלמחרת בשעה שקתרין פר והנרי טיילו להם שלובי ידיים בגנים של המפטון קורט, גרדינר ושותפיו הופיעו ובידם צו המעצר.

הנרי הזועם "שכח" שהוא חתם על הצו והוא החל לצרוח עליהם ולקלל אותם והם שינו כיוון ובמהירות מסחררת ברחו לדרכם. קתרין פר שרדה, ושנה מאוחר יותר התאלמנה בפעם השלישית.

אז להנרי היו אכן רק שש מלכות למרות הכל, וילדי אנגליה זכו ללמוד את השיר divorced beheaded and died, divorced beheaded survived
למרבה הצער השיר לא החזיק יותר מדי זמן. קתרין פר לא המתינה יותר מדי זמן לפני שעברה לטירת סודלי, ביתו של תומס סימור וזכתה בבעל הרביעי שלה. הפעם הנישואים האלו היו פוריים ובגיל 36 היא נכנסה בפעם הראשונה להריון. קתרין ילדה בת, אך מתה כמה ימים מאוחר יותר.

קתרין פר נקברה בטירת סודלי, הטירה הלא מלכותית היחידה באנגליה שיכולה להתהדר בקבר מלכותי. טירת סודלי שבלב הקוטסוולדס היא גם "טירת הבית" שלנו, אז אם החלטתם ללכת לבקר את הקבר של קתרין, תשלחו הודעה קודם, אולי נוכל להיפגש לקפה.

אז אם נחזור לשאלה שלנו מהמחזמר SIX, מי לדעתכם המלכה הכי ראויה שהייתה להנרי?

30/05/2026

איך מצליחים לארגן נסיכה?

כשאני מסתכל קדימה אל בית המלוכה האנגלי, אני די משוכנע שאני יכול לומר לכם מי יהיו שני המלכים הבאים. ההימור המושכל שלי יהיה על וויליאם החמישי ואחריו על ג'ורג' השביעי. ככה זה שאנחנו חיים בתקופה שנהנית מרפואה מודרנית, חיסונים והגיינה אישית.

לאורך ההיסטוריה, אחת המצוקות הגדולות בניהול ממלכה הייתה אבטחת המשך השושלת. המונרכיה האנגלית לא שונה בכך. אפילו בני מלוכה לא היו חסינים בפני המחלות והמצבים הפשוטים ביותר ולא פעם יורשים טבעיים נכחדו והשאירו את הממלכה עם יורש בלתי צפוי, ולפעמים בלתי יציב.

בשבוע שעבר הזכרנו את העובדה שבמותה של המלכה אן ניכחד גם בית סטיוארט. זה לא שהיא לא ניסתה, היו לה לא פחות מ- 17 הריונות שחמישה מהם אפילו הסתיימו בלידה של תינוק, ואולם הצאצא הכי בריא שלה מת לפני שהגיע לבר מצווה. הפרלמנט נאלץ לעשות אז פליק פלאק במטרה למצוא מלך חדש שיהיה פרוטסטנטי ורק המועמדת ה- 50 סופיה אלקטרה עמדה ברף הנדרש ובנה ג'ורג' הפך להיות המלך הראשון בשושלת הנובר.

אני בטוח שאף אחד בפרלמנט לא חשב שבתוך 100 שנים שוב פעם יתחיל הבלגאן מחדש...

המלך ג'ורג' השלישי היה אדם מאוד משעמם שהיה אובססיבי לגבי חלקאות ובעיקר תפוחי אדמה, אבל את תפקידו הוא ביצע כמו שצריך והוליד לא פחות מאשר חמישה עשר צאצאים. אני בטוח שחברי הפרלמנט הלכו לישון בלי בביטחה כשהם מניחים שהמשך השושלת יהיה מובטח. אבל זה לא מה שקרה.

דור הנסיכים של ג'ורג' השלישי כלל חבורה של ילדים מפונקים, אלכוהוליסטים, מהמרים כפיתיים ונואפים סידרתיים. הגרוע מכולם היה ג'ורג' הרביעי, יורש העצר המקורי. הוא היה נשוי בנישואים מאוד לא מאושרים עם האחיינית הראשונה שלו קרולינה. כמה לא מאושרים הם היו? ובכן אפשר להתחיל מהעובדה הפשוטה שכשהוא התחתן איתה הוא כבר היה נשוי בסתר לאהובתו מריה פיצהרברט, שאיתה הוא גם הביא לעולם מספר ילדים לא חוקיים.

הנישואים “הרשמיים” של ג’ורג’ וקרולינה ארכו שנה אחת בלבד בזמן שהוא עוד היה יורש העצר (1795) והסתכמו בהולדה של יורשת עצר בשם שרלוט. לאחר מכן הזוג נפרד וג’ורג’ אפילו סירב לאפשר לה להיכנס לווסטמיניסטר לטקס ההכתרה שלו כמלך (שהיה מן הסתם אמור להיות טקס ההכתרה שלה כמלכה, כי למרות שהם לא חיו ביחד הם עדיין היו נשואים באופן רישמי).
זה נשמע כמו ערימה של צרות, אבל הי, לפחות יש יורשת, נכון? ובכן לא כל כך, ב- 1817 שרלוט נפטרה במהלך הלידה של בנה הראשון, שאף הוא נולד מת. היא הייתה בסך הכל בת 21.

בפרלמנט הבריטי התכנסו לנתח את המצב, והבינו שהוא חמור. ג’ורג’ הרביעי ואישתו בנפרד כבר לא יוכלו להביא צאצא נוסף (קרולינה כבר לא הייתה בגיל פוריות, ומלבד זאת הם לא היו מסוגלים לשהות אחד במחיצת השנייה), הייתה בעיית ירושה.

חברי הפרלמנט נכנסו ללחץ. הפליק פלאק שהיה עם בית הנובר לא היה חף מבעיות, היורשים הקתוליים של בית סטיוארט לא הפסיקו לחרחר מרידות (ראיתם את "זרה"?) וגם בפרלמנט עצמו הקרבות לא הפסיקו בין התומכים למתנגדים של הג'ורג'יאנים. הם היו צריכים לארגן יורש עצר.

האחים של ג’ורג’ הרביעי היו כאמור רובם שתיינים ומהמרים עם חובות כבדים. אז הפיתרון האידיאלי היה להציע להם תמריץ כספי. בשנת 1817 פנה הפרלמנט לנסיכים והציע להם הגדלה נדיבה של דמי הכיס שלהם, אם הם רק יתחתנו עם נסיכות פרוטסטנטיות מבית טוב ויצליחו להביא יורש לגיטימי שיוולד על אדמת אנגליה (עם עדים מהימנים על מנת שאף אחד לא יוכל לאתגר את הירושה)

שני נסיכים לקחו את ההצעה ברצינות. וויליאם הדוכס מקלרנס הבן השלישי של המלך ג’ורג’ ואדוארד הדוכס מקנט, הבן הרביעי. השניים לא היו פרחחים צעירים. וויליאם היה בן 52 ואדוארד היה בן 50 (ואנחנו מדברים על המאה ה-19, אתם זוכרים?)

המקום הכי טוב עבור נסיכים הנוברים למצוא כלה פרוטסטנטית היו הנסיכויות הגרמניות, שהיו מאגר בלתי נידלה של כלות, ועם למעלה מ- 20 נסיכויות גרמניות, אפשר היה לומר שגרמניה הייתה סוג של טינדר מלכותי במאה ה-19.

אחרי מסע בין הארמונות של גרמניה, שני האחים המרוששים קיימו ב- 1818 חתונה משותפת. אדוארד התחתן עם הנסיכה ויקטוריה מסקסה-קובורג (שהייתה אלמנה פלוס שניים) ואחיו הבכור וויליאם התחתן עם הנסיכה אדלייד מסקסה-מנינגן. עכשיו השאלה הייתה מי יצליח לייצר יורש.

לויליאם היה יתרון מובנה, הוא גם היה הבכור וגם היו לו כבר 10 ילדים ממזרים מהמאהבת שלו, אז הוא בהחלט היה פורה, מצד שני אישתו החדשה של אחיו הצעיר כבר ילדה פעמיים, אז היא הוכיחה שהיא פוריה… מי יינצח?

שני האחים נשארו לחיות בגרמניה שכבר אז הייתה זולה יותר למגורים, אבל בכדי להשלים את דרישת הפרלמנט, אם וכאשר יוולד להם יורש, הם היו חייבים שהוא או היא יוולדו באנגליה תחת עינם הפקוחה של עדים מהימנים שמדובר בצאצא חוקי שיוצא מהרחם הנכון.

אדלייד אישתו של ויליאם הצליחה להיכנס להריון ראשונה (אמרנו כבר שהיה לו יתרון מובנה, לא?) אבל וויליאם חיכה יותר מדי זמן עד שהוא גרר אותה מגרמניה בכרכרה לכיוון אנגליה. כמה מאוחר? אדלייד הייתה כבר בחודש שמיני, המסע לא היה קל והיא הפילה.

אדוארד למד לקח, וכשאישתו הרתה הוא מייד אירגן עגלה וסוסים ויצא לדרך. למעשה זה לא היה נכון, הוא לא יכול היה לצרת לדרך מיד כי לא היה לו גרוש והוא נאלץ לקחת הלוואה כדי לממן את המסע. לשמחתו הנסיכה שלו הייתה יותר עמידה לטלטולי הכרכרה וכך ב-1819 נולדה נסיכה חוקית למהדרין בארמון קנזינגטון. אתם מכירים אותה בתור המלכה ויקטוריה.

לוויליאם ואדלייד היה עדיין יתרון מובנה בזכות היותו מבוגר מאדוארד, וב-1820 הוא הוכתר למלך אחרי שאחיו ג’ורג’ הרביעי נפטר. כל מה שהוא היה צריך לעשות היה להוליד ילד עם אישתו הצעירה שבשלב הזה הייתה בסך הכל בת 28 בסף הכל, אבל אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים להיכנס להריון ולפחות הפלה אחת היה ברור ששום יורש לא יגיע מפה.

כשויקטוריה נולדה היא הייתה בעצם רביעית בתור למלוכה. אבל המוות של ג’ורג’ הרביעי, ושל אבא שלה בתוך שנה אחת הפכו אותה לשנייה, מועמדת ודאית לזכות בכתר הבריטי אחרי וויליאם הרביעי המזדקן שהכחיד את בית הנובר והוליד את שושלת סקסה קובורג ששולטת באנגליה עד היום (הם מיתגו את עצמם כשושלת ווידזור כדי להישמע פחות גרמניים, החלטה חכמה מאוד בהיחשב בעובדה שבריטניה נלחמה בגרמניה בשתי מלחמות עולם)

למרבה השמחה, למרות כמה וכמה סקנדלים, לא נרשמו יותר בעיות פוריות בשושלת המלכותית עד היום.

**אם אתם נהנים מהסיפורים במודל החדש של רודפי הטירות, אני אשמח אם תוכלו לעשות לייק לשתף או להשאיר תגובה, בסופו של יום, זה החיזוק החיובי שאני מקבל ממכן ומכם (תודה מראש)**

בתמונות למטה – חיקוי מול מקור - מלכה "פרי יצירתו" של הפרלמנט הבריטי

22/05/2026

משולש האהבים הקטלני של מרי מלכת הסקוטים (חלק ב)

אז מאחר ואנחנו עוסקים בחלק ב' אני מניח שיש כמה מכם שאולי יצטרכו להיכנס לעמוד שלנו לקרוא את חלק א', אבל מאחר והזיכרון של כולנו קצת מתעתע נזכיר שהנרי סטיוארט ומרי מלכת הסקוטים היו אחיינים ולשניהם היו שאיפות מלכותיות גדולות. מרי כמובן כבר הייתה מלכת הסקוטים, אבל הייתה לה אופוזיציה מאוד רצינית. בפוסט הקודם הזכרנו שבאמה ה- 16 המתח בין קתולים לבין פרוטסטנים היה בשיאו. בצרפת קתולים טבחו בפרוטסטנטים ומלחמת אזרחים השתוללה בצרפת.

מרי הייתה קתולית בשעה שרובה המוחלט של האוכלוסיה הייתה פרוטסטנטית, שלא לדבר על העובדה שמעבר לגבול בממלכה הגדולה של אנגליה ישבה המלכה אליזבת הראשונה שהחזירה את הכנסיה האנגליקנית (הפרוטסטנטית בעיקרה) על חשבון זו הקתולית.

לתוך כל הקלחת הזו נכנס דיוויד ריזו. איטלקי לוהט שנולד בטורינו ואיכשהו התגלגל לעבוד עבור השגריר של הדוכס מסבוי בסקוטלנד. דיוויד היה בעל שאיפות גדולות מכפי התפקיד הצנוע שניתן לו. בשלב הראשון לא הייתה לדיוויד ריזו שום מישרה פנויה בחצר המלוכה, אבל היה לו קול בס נפלא, ומרי הביאה איתה שלושה מוזיקאים מצרפת שהיה חסר להם זמר ראוי, דייויד התקבל למקהלה, לקירבתה של מרי ולבסוף ב- 1564 שנה לפני החתונה של מרי עם הנרי סטיוארט ריזו זכה לתפקיד הנחשק של המזכיר האישי של מרי.

הסקוטים לא אהבו את דייויד ואת ההשפעה שלו על מרי. הם האשימו אותו שהוא מרגל של האפיפיור, בנוסף ריזו היה מושחת לא קטן והיה תמיד מוכן לקבל שוחד בעבור גישה אל המלכה מה שגרם לו לצבור הון לא קטן (כמה מושחת הוא היה? אחרי מותו גילו אצלו אוצר של 2000 פאונד כשהמשכורת השנתית שלו הייתה בסך הכל 80 פאונד).

בנוסף היחסים בינו ובין מרי היו כה קרובים עד שגל של שמועות החל שהם למעשה היו נאהבים.

כשהנרי סטיוארט הגיע אל חצר המלוכה הסקוטית, דייויד ריזו ראה בו בן ברית פוטנציאלי, ריזו אולי היה המאהב של מרי, אבל הוא ידע שהיא לעולם לא תתחתן איתו, אבל הנרי סטיוארט היה פוטנציאל של חתונה, ולכן הוא עודד את מרי לחשוב בכיוון. בו בזמן ריזו והנרי עצמם פיתחו ידידות עמוקה עד כדי כך ששוב עלה גל של שמועות שהם אפילו חלקו את אותה מיטה. משולב האהבים המסוכן הזה החל להתפתח.

שנה אחרי החתונה, מרי נכנסה להריון. פרוטסטנטים רבים טענו שהאב הוא לא לורד דארנלי אלא אותו ריזו. האצילים הצליחו לבודד את מרי מלכת הסקוטים וזה גרם לה להסתמך על ריזו יותר ויותר מה שעיצבן את הנרי סטיוארט. הנרי היה בעל זכות בעצמו לכתר הסקוטי, ולכן הוא לא הסתפק בעובדה שהוא המלך בזכות העובדה שהוא נשוי למרי, הוא רצה להיות מרי בזכות עצמו, והוא דרש שמרי שתמנה אותו להיות היורש שלה במידה ולא תשרוד את הלידה. במאה ה-16 היה סיכוי לא רע שמרי תמות בלידה אבל המלכה סירבה בתוקף.

האצילים הפרוטסטנטים החליטו לנצל את הכעס והקינאה של הנרי סטיוארט והם שיכנעו אותו לשתף פעולה עם תוכנית החיסול של ריזו. מרי הייתה בחודש שישי להריונה, וזה היה לכאורה יום רגיל הנרי סטיוארט בילה את רוב היום עם ריזו במשחק טניס כדי לגרום לו לא לחשוד בכלום. ואולם כשהמלכה המלכותי ישבה לאכול בחדר האוכל הפרטי של המלכה ביחד עם ריזו ועם אחיה למחצה, הצטרף לפתע הנרי לארוחה (זו לא הייתה ארוחה רישמית ולכן הוא לא היה אמור להיות בה). זה היה סימן ראשון שמשהו עומד לקרות, ודקות לאחר מכן פרץ לחדר אציל נוסף, לבוש בשריון וחמוש שמאחריו שני אצילים נוספים. הם דרשו ממרי שתסגיר לידיהם את ריזו.

ריזו המבוהל מיהר להסתתר מאחרי מרי המאוד הריונית, אבל זה לא עזר לו. הוא נגרר החוצה מחדר האוכל שם חיכו לו מספר אצילים חמושים שהצליחו לדקור אותו לא פחות מ- 57 פעמים כמה מאותן פעמים על ידי הנרי עצמו. כמו שאתם יכולים לשער, האיטלקי מת מפצעיו, ויחד איתו מתו גם היחסים של מרי והנרי סטיוארט.

באמצע- 1566 מרי ילדה את בנה היחיד ג'יימס, שירש משני ההורים שלו את טענות הירושה לכתר הסקוטי ולכתר האנגלי. הנרי עצמו ברח מאדינבורו לאחת מהאחוזות המשפחותיות שלו בצד השני של סקוטלנד. מרי מצידה נפגשה עם קבוצה של אצילים שהתחרתה באלו שרצחו את ריזו בראשות לורד בות'וול. מטרת הפגישה הוגדרה כדיון בבעיה שנקראית לורד דארנלי. ו
פגישה היה לכולם ברור שאסור לתת להנרי שום סיכוי למלוך, וחייבים לטפל בבעיה הזו בכל דרך אפשרית. מייד אחרי הפגישה הזו, מרי יזמה "התקרבות מחדש" עם הנרי, והיא שכנעה אותו בתחילת 1567 לחזור לגור לידה באדינבורו, ולמשך תקופה קצרה הם אפילו נפגשו על בסיס יומי. הנרי אולי חשב שהיחסים שלהם מסתדרים, אבל זו הייתה רק הצגה (נקמה טובה מוגשת קרה).

בערב של ה- 9 לפברואר היא אכלה איתו ארוחת ערב, ולאחריה היא יצאה לחתונה (יש המון עדים). בשעה שתיים בלילה זעזע פיצוץ את אדינבורו, והבית של הנרי עף כולו באוויר. למחרת התגלתה גופתו של הנרי בן ה- 21, אבל לא בין ההריסות, אלא במטע ליד הבית כשלצידו פיגיון. מי הרג את הנרי, ומה הרג את הנרי אלו שתי שאלות שנשאלו במאות השנים הבאות אבל אין להן תשובה.
החשד נפל כמובן על מרי, אם כי מי שעשה את המעשה בפועל היה אותו לורד בת'וול שהפך להיות הבעל השלישי של מרי...

הנרי סטיוארט לא הספיק כאמור לעשות הרבה בחייו, אבל המעשה הבודד שלו של להוליד בן זכר (בהנחה והוא היה האב באמת) היה מספיק שההיסטוריה לא תשכח אותו. בנו, ג'יימס החמישי של סקוטלנד הראשון של אנגליה, מימש את הפוטנציאל שלו למלכות אנגליה ואחרי מותה של אליזבת הוא מלך על סקוטלנד ואנגליה והוא ייסד את שושלת סטיוארט. בנוסף, אותו ג'יימס (ובעקיפין הנרי סטיוארט), ייסד שושלת נוספת מאה שנים מאוחר יותר.

זה קרה אחרי שהמלכה אן (הנינה של הנרי סטיוארט) מתה ללא יורש עצר ובעצם גרמה לבית סטיוארט להיכחד. הפרלמנט האנגלי חיפש מלך חדש. הדרישה הכי חשובה הייתה שהוא (או היא) יהיו פרוטסטנטים זה פסל את חמישים המועמדים הראשונים. המועמדת ה-51 הייתה סופיה שהייתה אף היא נינה של אותו הנרי סטיוארט.
סופיה לא הספיקה בעצמה להיות מלכה כי היא נפטרה חודשיים לפני אן, אבל הבן שלה, ג'ורג', זכה בכבוד והפך להיות ג'ורג' הראשון והמייסד של שושלת הנובר שמלכה באנגליה עד ויקטוריה ובעצם עד היום.

בתמונות למטה תוכלו לראות את ריזו בלי 57 דקירות, ואת ציור הרצח שלה כפי שהוא מוצג בגלריה הלאומית של סקוטלנד

16/05/2026

משולש האהבים הקטלני של מרי מלכת הסקוטים (חלק א')

כשנולדת באירופה במאה ה- 16, הרבה מכלל הפוטנציאל שלך להצליח בחיים נולד איתך. במילים אחרות, לא הייתה הרבה ניידות מעמדית (או ניידות באופן כללי) בחברה של אותה תקופה. אם נולדת כבן של איכר, רוב הסיכויים שהיית מסיים את חייך כאיכר בדיוק באותו הכפר שבו נולדו אבותך, בלי שום קשר לרמת האייקיו שלך.

במובן הזה, כשהנרי סטיוארט נולד ב- 1546 הוא היה עם הכי הרבה מזל שאפשר. הנרי, או כמו שההיסטוריה מכירה אותו – לורד דארנלי, נולד באנגליה באחוזת Temple Newsam שבצפון אנגליה. אימא שלו הייתה אחותו של המלךהנרי השמיני ואבא שלו היה במקום השלישי לירושה של הכתר הסקוטי. מה שאומר שלהנרי היה פוטנציאל בכלל לא רע להיות מלך בשתי מדינות שונות. ואולם רק עשרים ואחת שנים מאוחר יותר דארנלי סיים את חייו בנסיבות חשודות במיוחד, ותוך שהוא נחשב לאחת מהדמויות השליליות ביותר בהיסטוריה הסקוטית, מה התקלקל?

נתחיל מהעובדה שדארנלי היה כנראה טיפוס די חרא. הוא היה עצלן וגאוותן ומעמדו הרם גרם לו להתנשא מעל האצילים הסקוטים האחרים והוא הצליח להסתכסך עם רבים מהם. עם זאת כשהוא רצה, הוא היה יכול להיות מקסים, ואחת מאותן אלו שהוא רצה להקסים היתה מרי מלכת הסקוטים.

אני מניח שעל סיפורה של מרי קראתם כבר או שצפיתם באחד מאינספור הסרטים או הסדרות שהיו בנושא. מרי נולדה, ממש כמו הנרי סטיוארט, כשהיא מועמדת גם לכתר הסקוטי וגם לכתר האנגלי, ומה שבוודאי לא יפתיע אתכם, היא גם הייתה קרובת משפחה של אותו הנרי סטיוארט (אחיינית ראשונה), שניהם חלקו סבתא משותפת.

אצל מרי שתי ממלכות לא הספיקו, ולכן כבר מגיל צעיר היא שודכה ליורש העצר הצרפתי מה שהוסיף לה מלוכה פוטנציאלית שלישית. מה שאולי לא ידעתם הוא שמי שאירגן את השידוך הזה היה לא פחות מאבא של הנרי סטיוארט.

מרי אכן התחתנה עם פרנסיס מלך צרפת, מה שאומר שכרגע היו לה בפוטנציה שלוש ממלכות, אבל פרנסיס היה נער חולני והוא נפטר שנתיים לאחר מכן מבלי שמרי נכנסה להריון, מה שאומר שמלכות צרפת כבר הלכה לעזאזל. הרבה אנשים באנגליה ובסקוטלנד (בעיקר מלכת אנגליה) קיוו שמרי תישאר בצרפת אבל היא החליטה לחזור לסקוטלנד.

זו הנקודה שכדאי להזכיר שמאחרי כמעט כל אירוע היסטורי ממחצית המאה ה- 16 ועד לתחילת המאה ה- 18 עומד המתח הדתי שבין הקתולים ובין הפרוטסטנטים. כשמרי חזרה לסקוטלנד היא הייתה קתולית בעוד שרוב אוכלוסיית סקוטלנד ואנגליה הייתה כבר פרוטסטנטית, מה שכבר יצר מתח לא קטן. אבא של הנרי סטיוארט הסתבך בדיוק בגלל העניינים האלו, והוא נאלץ לגלות מסקוטלנד והרבה מאדמותיו נלקחו ממנו. האב המסור החליט שהפיתרון לבעיות שלו יהיה להפוך את הבן שלו לבן ערובה – אצל מרי בצרפת ממש לפני החתונה שלה עם המלך. הוא היה אז בן 14 וכבר אז מרי ציינה שהנרי היה הבחור הארוך הכי סימטרי שהיא פגשה, ובגובה של 1.87 סביר להניח שהיא לא פגשה יותר מדי מתחרים. בשלב מסויים "השבי של הנרי סטיוארט" הסתיים והוא חזר לאי הבריטי.

שנתיים אחרי חתונתה עם מלך צרפת, פרנסיס נפטר, ומרי קצת נתקעה. באנגליה מלכה אז אליזבת הראשונה שהחזירה לאנגליה את הפרוטסטנטיות אחרי שאחותה Bloody Mary נפטרה. אליזבת ממש לא רצתה לראות את מרי הקתולית חוזרת לסקוטלנד, והיא לא הייתה לבד, רוב האצולה הסקוטית שהייתה פרוטסטנטית גם לא רצתה שזה יקרה. אבל מרי הייתה עקשנית והיא החליטה שהפרק הצרפתי שלה הסתיים והגיע הזמן לחזור הביתה לסקוטלנד, מה שנתן להנרי סטיוארט הזגמנות מחודשת לבנות את הקשר שלו עם בת דודתו.

בתחילת הקשר שום נישואין לא היו באופק, מרי הייתה מלכת הסקוטים, ובפוטנציה עדיין אולי מלכת אנגליה, אז הציפיה שלה הייתה למצוא שידוך ברמה של מלך. אחרי כמה שנים וכמה נסיונות שלא צלחו למצוא חתן מלכותי החלה מערכת יחסים בין שני האחיינים. מרי הייתה מבוגרת מהנרי בארבע שנים, אבל מה זה גיל בין אחיינים? וב- 1565 מרי בת ה- 23 התחתנה עם הנרי בן ה- 19.

על הנייר זה היה זיווג שהיה אמור להיות הפאואר קאפל של אנגליה וסקוטלנד, ושנה אחרי החתונה מרי גם הייתה בהריון, אבל כאן התחילו הבעיות שנבעו משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה הייתה כאמור האופי המחורבן של הנרי. הוא רצה להיות מלך, לא הבעל של המלכה, אלא מלך בזכות עצמו (זה מה שגרם לאליזבת הראשונה להתעקש להישאר רווקה). הנרי רצה שמרי תכריז שבמידה והיא תמות בלידה, הנרי יהיה היורש שלה. מרי לא אהבה את העניין הזה, ורוב אצילי סקוטלנד לא אהבו את זה, כי הנרי בילה מעט מאוד בחצר המלוכה והרבה מאוד בבתי הזונות של אדינבורו (וכי היה לו אופי מחורבן).

לסיבה השנייה קראו דייויד ריזו...איטלקי חלקלק מטורינו שהצליח להתגלגל אל חצר המלוכה הסקוטית חמוש בקול באס מקסים, לבוש מגונדר, ויכולת לנהל יחסים עם שני המינים...

מאחר ואנחנו ב mode של פייסבוק אני מבין שלא פשוט לא לספר סיפורים ארוכים מדי, ולכן החלטתי הפעם לפצל את הסיפור לשני חלקים כדי לא לעייף אתכם יותר מדי, ובימים הקרובים נפרסם את החלק השני של משולש האהבים הזה על תוצאותיו הטרגיות. בנתיים אתם מוזמנים להציץ ולהתרשם מהפורטרטים האמיתיים של מרי והנרי סטיוארט, ומהדמויות הקולנועיות שלהם, ואם אתם מכירים חברים שאוהבים משולשים רומנטיים קטלניים, שתפו אותם בפוסט הזה שגם הם יהנו

09/05/2026

09/05/2026

רוח הרפאים של הילדה הכי יפה באנגליה

מרי אינגרם בת ה- 14 התעוררה בוקר אחד ובאופן אינסטנקטיבי הידיים שלה גלשו אל תיבת התכשיטים שלה לחפש את מחרוזת הפנינים האהובה עליה.
המחרוזת לא הייתה שם. איך קרה שמרי שכחה שערב קודם לכן היא נשדדה כשמשפחתה הייתה בדרך לנשף באחוזה שכנה ואיך כל זה קשור לשיר ילדים מפחיד שמלמדים בבתי הספר בלידס על הגברת הכחולה?

אני חי בעיר שנקראת צ'לטנהאם, שצמודה לעיר אחרת שנקראת גלוסטר. לאורך כל ההיסטוריה גלוסטר הייתה העיר החשובה מבין השתיים. למעשה גלוסטר היא מה שנקרא city כי יש לה קתדרלה, ואילו העיר שלי היא רק town כי אין לה אחת כזו, בנוסף לגלוסטר יש דוכס מלכותי, הנסיך ריצ'רד שהיה האחיין של המלכה הקודמת בעוד שלנו אין אפילו רוזן בעיר, אבל מאז המאה ה- 18 שבה התגלו בה מרחצאות שהתחרו עם העיר באת', העיר שלי הפכה לעיר היותר נחשבת. העיר מקושטת באחוזות ושדירות ובתי ספר פרטיים ולצידה שוכנת גלוסטר עם עירייה פושטת רגל, אוכלוסייה מוחלשת ושפע של חנויות צדקה ברחוב הראשי.

אני מספר לכם את זה כי זו הייתה התחושה שלי כשביקרתי ב- temple newsam שבלידס יום אחרי שביקרנו באחוזת הרווד המפוארת. לאורך כל ההיסטוריה טמפל ניוסם היה הבית הגדול והחשוב ביותר באיזור, ופתאום צצה לה אחוזת הרווד וגנבה לה את התואר, ובעוד שאחוזת הרווד היא עדיין בית פרטי מטופח היטב, הרי שטמפל ניוסם העתיק והחשוב נרכש או הפקע (תלוי את מי שואלים) על ידי עיריית לידס והפכו לפארק עירונים, כך שתדמיינו לעצמכם שיש לכם בעצם סוג של ארמון באמצע פארק הירקון.

אבל כאמור ההיסטוריה זוכרת דברים אחרת. על טמפל ניוסם אפשר היה לקרוא לראשונה כבר במאה ה- 11 כשהוא נזכר במה שמכונה doomsday book (השם המפוצץ הזו הוא בסך הכל כינוי של דו"ח שהוכן עבור וויליאם הכובש אחרי שהשתלט על אנגליה וניסה להבין כמה מס הוא יכול לגבות).

הבית הזה החל כמו בתים אחרים כמוסד דתי שהיה שייך למסדר הטמפלרים. אם ראיתם כל מיני סרטים על הגביע הקדוש אתם בטח זוכרים שבמאה ה- 14 האפיפיור קבע שהמסדר הזה הוא מסדר כופר והוא נושל מכל נכסיו וכל אדמותיו הופקעו (כשבדרך שרפו או תלו את רוב מי שהשתייכו אליו), מה שגרם בעצם לטמפל ניוסם להפוך להיות בית אחוזה פרטי עוד לפני שבתי האחוזה הגדולים נולדו (רוב המהלך של בניית בתי אחוזה גדולים נבע מהעובדה שהנרי השמיני פרק את הכנסייה ולקח לה את כל המבנים והשטחים, ומכר אותם לאצילים שהחלו לבנות את האחוזות הגדולות של אנגליה, מה שאומר שלטמפל ניוסם היה יתרון של מאתיים שנים).

הבית עבר למשפחת דרסי (אין קשר לגאווה ודיעה קדומה) ב- 1488 והם התחילו לבנות את הבית שאנחנו רואים היום ב- 1520. לורד דרסי היה אחד מהאצילים החשובים ביותר בתקופת הנרי השמיני, מה שאומר שמתישהו הוא הוצא להורג כי זה מה שהנרי השמיני עשה עם האצילים שלו (טכנית היתה לו סיבה טובה כי דרסי היה אחד מהמנהיגים של מרד קתולי ב- 1537). הנרי גם החרים את הבית ואת כל האדמות שסביבו ונתן אותם לאחיינית האהובה עליו ולבעלה הרוזן לנוקס. שמו האמיתי של הרוזן היה הנרי סטיוארט, ואם אתם מתעניינים קצת בהיסטוריה האנגלית אתם בטח זוכרים שאחרי שושלת טיודור נולדה שושלת..סטיוארט.

השושלת נולדה למעשה בזכות הבן של אותו הרוזן שנולד בטמפל ניוסם, ושגם לו כמובן קראו הנרי. ההיסטוריה זוכרת אותו (לא בחיבה יתירה) בתור הנרי לורד דארנלי שהיה בעלה השני של מרי מלכת הסקוטים ואביו של המלך ג'יימס הראשון שהחל את בית סטיוארט.

הבית, שאפשר לבקר בו היום, גדול בערך פי כמה מהבית שבו גדל לורד דארנלי והגדילה "הפראית" שלו התרחשה אחרי שב- 1622 הבית נרכש במחיר של 20 מליון שקלים בערך של היום על ידי איש עסקים שהיה אחד מעשירי אנגליה שבנה את כל הונו בעצמו – ארתור אינגרם.

יש הרבה הסברים לעושר של ארתור אינגרם, ורובם נכלוליים. האיש עשה את הונו באמצעים כשרים יותר וכשרים פחות, אבל ברגע שהוא הגיע לטמפל ניוסם הוא היה צריך להראות את העושר שלו לכולם והוא פחות או יותר שילש את הגודל של הבית.

טמפל ניוסם היה כנראה לאחד הבתים הגדולים והעשירים ביותר באנגליה, ואחת העדויות לעושר שלו ולאורח החיים הראוותני שהתרחש בין כתיו, היא העובדה שאפשר היה למצוא בו תה עוד לפני שהמשקה הזה בכלל הוכר באנגליה. למעשה, אפילו עוד לא קראו לו אז תה, והעדות ההיסטורית מתוארכת לשנת 1642 וארתור מציין אותו בתור "המשקה הסיני".

אתם מכירים את המשפט "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?" אז ההיסטוריה עובדת טיפה אחרת. דור אחד עושה את ההון שלו באמצעים קצת לא כשרים והדורות הבאים כבר מקבלים תואר אצולה, ואכן משפחת אינגרם זכתה בתואר שנקרא וויקונט שהוא התואר הרביעי ברמתו (למי ששכחו: תואר האצולה הגבוה ביותר באנגליה הוא דוכס, לאחר מכן מרקיז, לאחר מכן רוזן, אחר כך וויקונט והכי נמוך זה הברון).

טמלי ניוסם נשאר בבעלות המשפחה בכל מיני תצורות עד תחילת המאה ה- 20 כשהבעלים האחרונה שלו היתה מרי אינגרם שבמהלך חייה החליטה להחזיר את עיצוב הפנים של הבית לימי שושלת טיודור מה שאומר שהיום הוא דומה יותר לאיך שהוא נראה בימי משפחת סטיוארט.

ב- 1909 קנתה את הבית עיריית לידס או יותר נכול היא הפקיעה אותו כחלק מתוכנית כללית של בניית מערכות ביוב חדשות בעיר. זה אומר שהיום האחוזה של טמפל ניוסם היא בעצם הפארק העירוני הגדול ביותר בלידס, ולמעשה זה בעצם הפיתרון הכי דמוקרטי שאפשר לחשוב עליו לאחוזה ששטחיה היו שייכים למשפחה אחת. בית האחוזה עצמו מנוהל על ידי עמותה של מתנדבים, ולמרות כל הרצון הטוב המדהים שלהם, אין להם את היכולת לתחזק אותו כמו הנשיונל טראסט או משפחה פרטית, אבל הם בהחלט מנסים. כחלק מהיצירתיות של אותם מתנדבים הם מארגנים בבית "סיורים למבוגרים בלבד" שבהם מספרים את העלילות היותר שערוריתיות של אלו שחיו בבית, ואפילו סיורי רוחות רפאים.

לצערי ביקרתי בשעות הבוקר ולכן שתי האופציות לא היו קיימות, אבל בשיחות עם המתנדבים הבנתי שהסיפור השערורייתי ביותר (חוץ מסיפור של לורד דארנלי שעליו אני אכתוב בפוסט הבא) היה סיפורה של איזבלה אינגרם שירשה את הבית מאימה בשנת 1807. כשהיא הייתה בת 16 היא פגשה לראשונה את יורש העצר האנגלי מי שלימים יהיה ג'ורג' הרביעי שהתאהב בה מעל הראש. איזבלה לא ממש שיתפה פעולה עם החיזורים שלו, אבל לפחות פעם אחת ההורים שלה נזעקו לנסוע איתה ללונדון לפגוש את הנסיך הצעיר שמרוב תשוקה פשוט שקע בדיכאון והפסיק לאכול. ההיסטוריה של ג'ורג' הרביעי עמוסה ברומנים ובמאהבות, אבל כנראה שאיזבלה הייתה אחת מעל כולן, כיון שהחיזורים שלו נמשכו עשרות שנים. בסופו של דבר איזבלה כן נעתרה לחיזורים שלו והפכה להיות המאהבת הרישמית שלו כשהיא הייתה בת... 51 ואז אחרי תשע שנים הם נפרדו והוא עבר למאהבת הבאה.

לגבי רוחות רפאים הסיפור העיקרי הוא הסיפור איתו התחלתי את הפוסט. מרי אנגרם הייתה הנכדה האהובה של אותו ארתור אינגרם הנודע לשימצה שרכש את טמפל ניוסם. כשהייתה בת 9 הוא העניק לה שרשרת פנינים בשווי עצום. מרי נחשבה לאחת הילדות היפות ביותר באנגליה, בוודאי לאחת מהעשירות שבהן. כשהייתה בת 14 נסעה יחד עם בני משפחתה למסיבה באחוזה שכנה. בדרך למסיבה הכרכרה נשדדה על ידי חבורת שודדי דרכים. מרי ענדה כמובן את שרשרת הפנינים שלה וכצפוי היא נלקחה ממנה יחד עם שאר התכשיטים שנגנבו. בינ המשפחה ויתרו על המסיבה וחזרו הביתה מוקדם מבואסים, ומרי הלכה לישון.

בבוקר למחרת האירוע הלא נעים הזה, מרי התעוררה ופשוט הדחיקה את כל האירוע. היא החלה לחפש את שרשרת הפנינים שלה ונכנסה לפאניקה שהיא לא מצאה אותה. בני המשפחה ניסו להסביר לה שהשרשרת נגנבה אבל היא לא הצליחה לקבל את זה, היא המשיכה לחפש את השרשרת ולבסוף התמוטטה ונפטרה מספר ימים לאחר מכן.
עם כזה סוף טראגי אתם בוודאי מבינים שמיד נוצר סיפור רוחות רפאים נהדר, וכבר מאות שנים שתושבי הבית והמשרתים מספרים על רוח רפאים לבושה שימלה כחולה שמשוטטת בבית ולוחשת "איפה השרשרת שלי". הסיפור הפך להיות כל כך פופולרי ונוצרו לו סיפורי משנה רבים עד כדי כך שבאיזור לידס ילדים לומדים בבית הספר שאם תעמדו מול המראה ותגידו שלוש פעמים את המשפט “Blue lady, blue lady you killed your blue baby”. אז רוח הרפאים שלה תופיע במראה...
בשבוע הבא ניפרד מטמפל ניוסם עם הסיפור הבאמת שערוריתי על משולש האהבים של הנרי דארנלי, מרי מלכת הסקוטים ומזכיר איטלקי... יש למה לחכות.

(אגב אם אתם נהנים מהגירסה החדשה של רודפי הטירות, למה שלא תשתפו את הסיפור שגם החברים שלכם יהנו ממנה?)

בתמונות למטה - מרי אינגרם, הגברת הכחולה, ואחוזת טמפל ניוסם- "ארמון באמצע פארק הירקון"