17/09/2026
מוצאי יום כיפור, 1927 - לאקרנים עולה הסרט העלילתי המדבר הראשון בעולם. בשיאו נשמע "כל נדרי" בקולו של חזן, המחזן את התפילה היהודית העתיקה. כן, כן, הסרט שפתח את עידן הקולנוע המדבר לא סיפר על נשיא אמריקאי, או על קרב הרה גורל, או על בלש שנאלץ לפתור פרשת רצח סבוכה כנגד כל הסיכויים, או על המערב הפרוע ואפילו לא על גיבור־על שמציל את העולם ברגע האחרון ממש. באופן מפתיע, מדובר דווקא על סרט יהודי מאוד, שאחת מהסצנות המרכזיות בו מתרחשת ביום הכיפורים.
במרכזו של הסרט עומדת משפחת רבינוביץ', משפחה יהודית מניו־יורק, זוג הורים שהיגרו ממזרח אירופה ולהם ילדים שנולדו בארצות הברית. אב המשפחה הוא חזן שמתגאה בכך שהמשפחה היא משפחת חזנים כבר 5 דורות, ומייעד את בנו, ג'קי, שיירש את תפקידו ויהיה הדור ה־6 לחזנות. אבל ג'קי נוהה דווקא אחר סגנון המוזיקה החדש ששטף את ארצות הברית בשנות ה־20 של המאה ה־20 – הג'אז – וחולם להיות זמר ג'אז על במות ברודווי. בשיאו של הסרט האב גוסס במיטתו, ובבית הכנסת מחכים לחזן שיוביל את התפילה ליום הכיפורים, ובברודווי נכבים האורות לקראת הופעתו של ג'קי – בדיוק אז – נשמעת תפילת "כל נדרי".
מדוע כשהוליווד בחרה להדגים את הכוח שיכול להיות לסרט שכולל גם דיבור וגם שירה של שחקנים, ולעבור מעידן הראינוע (הקולנוע האילם) לעידן הקולנוע – היא בחרה לעשות זאת דווקא עם סרט שבמוקדו תפילה יהודית של הכיפורים?
"זמר הג'אז" נחשב לאבן דרך בתולדות הקולנוע: הסרט העלילתי הראשון באורך מלא ששילב דיבור מסונכרן עם התמונה. הסרט כלל גם קריצה לעובדה הזו, ובתחילת הסרט, כשנשמע קולו של הגיבור אומר "Wait a minute, wait a minute. You ain't heard nothin' yet."
הקהל שצפה באולם אכן לא שמע דבר כזה קודם לכן.
למרות זאת, רוב־רובו של הסרט עדיין התנהל כסרט אילם, והדיאלוג המסונכרן שבו נמשך דקות ספורות בלבד. אבל שיאו של הסרט נבנה לא סביב דיאלוג, אלא דווקא סביב תפילה: תפילת ׳כל נדרי׳, שנשמעת בסופו של הסרט.
זה הספיק. הסרט היה הצלחה מסחרית ענקית, וזו הוכיחה לתעשיית הקולנוע שסרטים מדברים יכולים להיות הרבה יותר מסתם גימיק.
אבל לפני ש"זמר הג'אז" היה סרט מצליח, הוא היה מחזה שנכתב על ידי יהודי שנולד למשפחת מהגרים ממזרח אירופה, סמסון רפאלסון. רפאלסון נולד במרץ 1894 בניו־יורק למשפחה יהודית. ב־1917, הוא היה סטודנט צעיר באוניברסיטה באילינוי כשאל האוניברסיטה הגיע אל ג'ולסון. חוץ מלהיות מכוכבי הבידור הגדולים של ארצות הברית, היה אף ג'ולסון מהגר יהודי יליד ליטא של ימינו – שם נולד כאַסאַ יואלסאָן. כשג'ולסון החל לשיר מול הסטודנטים, רפאלסון שמע משהו מוכר. לימים סיפר שהמחשבה הראשונה שעלתה בו הייתה: "אלוהים, זה לא זמר ג'אז – זה חזן!"
בעקבות המפגש הזה, רפאלסון כתב סיפור קצר בשם The Day of Atonement ("יום הכיפורים") שפורסם ב־1922. בעקבות ההצלחה של הסיפור, רפאלסון הרחיב אותו למחזה בשם The Jazz Singer. המחזה עלה בברודווי ב־1925, והפך להצלחה ענקית.
איך קרה שהסרט שהביא להוליווד את בשורת הסאונד עסק דווקא בבנו של חזן? איך קיבלו את הסרט בקהילה היהודית בארצות הברית וביישוב היהודי? למה בימינו הסרט נחשב לשערורייתי בארצות הברית ונדחק הצידה? בתגובה הראשונה תוכלו לקרוא על אחת הפעמים בהם הוליווד היהודייה שינתה את ההיסטוריה של תעשיית הסרטים.
כתיבה וחתימה טובה לכולנו!
****
בתמונה: החזן מוביל את תפילת "כל נדרי" ביום הכיפורים בסרט ההוליוודי "זמר הג'אז", 1927 (צילום מסך מתוך הסרט).
