09/06/2021
הוא הגיע לבית הילדים בגיל שנה וחצי,
תינוק שספג פגיעות סביבתיות קשות, תינוק שלא ישן
ברוב שעות הלילה, שמסכן עצמו ברב שעות הערות.
כשהייתי מרימה אותו על הידיים הוא היה "נוזל" מהם,
לא יודע להחזיק עצמו זקוף.
היה צורך לתמוך בו פיזית כמו תינוק בן יומו.
הוא היה מסתובב בבית הילדים, לא נח לרגע, מטפס למקומות גבוהים,
על מעקה, מחליק במדרגות, כל הזמן נופל וקם נופל וקם.
בכל הנפילות הללו היה דבר ממש מוזר, הוא מעולם לא בכה.
גם אם המכה הייתה ממש חזקה וניתן היה לראות סימנים שלה על הגוף,
הוא לא בכה ולא חיפש את המבוגר שיבוא לנחם אותו.
בארוחות הוא היה מסתובב בכל רחבי הבית
ואנחנו היינו רצים אחריו לכל מקום ונותנים לו ביס פעם בסלון,
פעם בחצר, פעם במטבח.
עבדנו שם במשמרות, רק ככה יכולנו להתמודד עם החוויות המטלטלות,
הסיפורים הקשים, התגובות האוטומטיות ההישרדותיות
של הילדים שסיפרו לנו ללא מילים מה עבר עליהם לפני שהגיעו.
רק ככה הצלחנו להיות שם בסבלנות אין קץ,
באהבה טהורה ובתקווה גדולה.
תקווה שבעזרת תהליך השיקום שעוברים בבית הילדים
הם יצליחו לבנות קשרים עמוקים עם המשפחות שאליהן יגיעו.
למה אני משתפת את כל זה?
כי עומדים לסגור את "בית שרמן"- בית הילדים שמשמש כבית מעבר
שמיועד לילדים שחוו פגיעות הכי קשות (מיניות, פיזיות ונפשיות)
ולא יוכלו להשתלב במשפחות אומנה או באימוץ ללא תהליך שיקום מקדים,
אשר יחזיר לילדים האלה את האמון בסביבתם ויעניק להם קשר ייחודי ומיטיב שיביא אותם להתקשרות בטוחה יותר עם המשפחה שאליה יגיעו בעתיד.
אני דואגת לכל אותם הילדים שחווים עכשיו פגיעות נוראיות
וזקוקים למקום הזה בשביל עתיד טוב יותר שמגיע להם.
ולמרות שאני לא עובדת שם כבר 10 שנים זה נטמע בי כל כך חזק
ולעולם אני אמשיך לזעוק את הזעקה של הילדים שקולם אינו נשמע.
תשתפו, תעבירו, תתייגו אנשים ותעזרו לנו להשאיר את הבית המופלא הזה פתוח!
Tamar Leshem