30/11/2025
.
״דרור,
אף פעם בחיים אני לא ממש אבין איך יכול להיות שזה קרה לך וליונת, איך הותקפתם ככה בבית היפה שלכם, ברוע כל כך רע. ואיך הצלחתם איכשהו להגיד לעלמה ולנעם ולברוח ואז תפסו אותך.
אף פעם אני לא רוצה להבין את זה.”
אלעד אור, אחיו של דרור אור ז״ל, נפרד הבוקר מאחיו:
“אני נזכר בתמונות מ-38 שנים של להיות אח שלך ; אני ואבא באולם הכדורסל בנירים, רואים אותך משחק, אבא צועק על השופט, ואני מבין שרכז תמיד יהיה התפקיד הכי חשוב בכל קבוצת כדורסל \ אתה מספר לי את הראש עם מכונה, במועדון הנעורים ברעים כשאני בן 9 בערך, ואולי בצחוקים של היום ההוא נדבק בי השם אחק’ה, שנשאר שלי כבר המון זמן, ויש בו אותך בתוך המילה “אח” \ אתה נוסע להודו ומשאיר לי דיסק של אהוד בנאי והפליטים \ אני ולילי מבקרים בבארי ויהלי ונעם ועלמה קטנים ועושים הופעות מוזיקה שגורמות ליונת לצחוק את הצחוק המיוחד שלה \ אנחנו נפגשים אצל ההורים בשבת, בחגים, בימי הולדת, בימי עצמאות, אוכלים דברים טעימים שהכנת \ אני בא עם הילדים שלי לרעים, ואתה עובר אחד אחד ונותן לו כיף בעדינות \ ותמיד טוב שאתה נמצא, תמיד יותר נעים לידך. תמיד משהו בך מרגיע ומוסיף.
אני אף פעם לא אשכח, ולא אסלח, על הזמן הארוך כל כך שבו נאלצנו להתחנן לעזרה והצלה מפעולת הטרור המתמשכת של אחזקתך בשבי. זה לא היה צריך להיות ככה. ותמיד תהיה לי בלב נקודה של תודה לאזרחים ולחיילים שנתנו לנו יד, ושעזרו לנו להשיב אותך. ואני בטוח בזה שמגיעה לנו מנהיגות שתדאג לנו יותר טוב, ושתגרום לכך שדברים כאלו, כמו שקרו לך, ולכל המשפחה שלנו, פשוט לא יקרו יותר. זה חייב להיות ככה. אין ברירה אחרת.
אני לא שוכח את רן גוילי ואת סוטתיסאק רינטלאק שעדין מוחזקים בעזה.
עלמה, נעם, יהלי, דנה, אמא, אבא, לילי – אנחנו נמשיך יחד - לחיות ולהתגעגע, ונעשה כל מה שנצליח כדי שיהיה לנו הכי טוב שאפשר. לנו יש אותנו. אני אוהב אותך דרור. תמיד תישאר אח שלי. יהיה זכרך ברוך״.
קרדיט צילום: דנה רעני
